פרס לסיפורת מאת נשים

פרס לסיפורת מאת נשים
Women's Prize for Fiction
תיאור פרס ספרות בריטי
מיקום הטקס הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפרס 1996–הווה (כ־28 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרס לסיפורת מאת נשים (באנגלית: Women's Prize for Fiction), נקרא בעבר פרס אורנג' לספרות בדיונית (באנגלית: Orange Prize for Fiction) בשנים 2008–2013, Orange Broadband Prize for Fiction בשנים 2007–2008, ופרס בייליז לסיפורת מאת נשים בשנים 2013–2017,[1] הוא אחד הפרסים הספרותיים היוקרתיים ביותר בבריטניה.[2] [3] [4] הפרס ניתן מדי שנה לסופרת (אישה) ממדינה כלשהי על הרומן המקורי הטוב ביותר שנכתב באנגלית ופורסם בבריטניה בשנה הקודמת.

היסטוריה

הפרס אמור היה להינתן החל משנת 1994 בידי חברת מיצובישי, אבל המחלוקת ציבורית שהתעוררה באשר לערכו של הפרס גרמה לחברה לחזור בה ממתן החסות. [5] חברת אורנג' הבריטית, המפעיל הסלולרי וספקית שירותי אינטרנט לקחה על עצמה את מימון הפרס. הוא הוענק לראשונה ב-1996. חבר השופטים היה ועדה של "עיתונאים, מבקרים, סוכנים ספרותיים, מוציאים לאור, ספרנים, מוכרי ספרים" בני שני המינים, בכללם יושבת הראש הנוכחית, הסופרת והשדרנית קיית מוס. [6]

הפרס נועד להעלות על נס את תרומתן של נשים כותבות, שמוס האמינה שנוטים לפסוח עליהן במתן פרסים חשובים. [7] בתגובה לרשימה הקצרה של זוכי פרס מאן בוקר ב-1991 שהייתה כולה על טהרת המין הגברי. [8] הזוכה בפרס מקבלת 30,000 פאונד לצד פסל ארד המכונה "בסי" (Bessie) שיצרה האמנית גרייזל ניבן (Grizel Niven), אחותו של השחקן והאמן דייוויד ניבן. בדרך-כלל מתפרסמת מדי שנה בחודש מרץ רשימת המועמדים המלאה ובחודש יוני רשימת המועמדים הקצרה, וכעבור ימים ספורים מכריזים על הזוכה. הזוכה נבחרת מדי שנה בידי צוות של "חמש נשים מובילות". ב-2005 ציינו השופטות את הספר "Small Island" של אנדריאה לוי כ-"Orange of Oranges", הרומן הטוב ביותר של העשור החולף. [9]

הBBC טוען שפרס אורנג', יחד עם פרס בוקר הגברי ופרס קוסטה (Costa Book), מהווה שלישייה של פרסי ספרות יוקרתיים. מכירות ספרי המועמדים לפרסים הללו נסקו במידה משמעותית. [10] ספרה של לוי משנת 2004 נמכר בקרוב למיליון עותקים (בהשוואה לפחות מ-600,000 של זוכה פרס מאן בוקר באותה שנה), [11] בעוד מכירות הספר A Spell of Winter של Helen Dunmore הוכפלו בארבע אחרי שהיא הייתה הזוכה הראשונה בפרס, [12] מכירות ספרה של ואלרי מרטין שזכתה בפרס ב-2003 עלו פי עשרה בעקבות הזכייה. [13] והספריות הבריטיות, הנוהגות לתמוך בפרס בדרכים שונות, דיווחו על הצלחתן בהצגת סופר חדש בפני הקוראים: "48% אמרו שהם ניסו סופר חדש בעקבות היוזמה ו-42% אמרו שינסו ספרים אחרים של הסופרים החדשים שקראו." [14]

אולם העובדה שבפרס יכולות לזכות רק נשים מעוררת מחלוקת. [15] לאחר ייסוד הפרס כינה אותו אוברון וו "פרס הלימון" בעוד ג'רמיין גריר טענה שבמהרה יחלקו פרס ל"סופרים ג'ינגים". [16] א. ס. בייאט, הזוכה בפרס מאן בוקר לשנת 1990, כינתה אותו "הפרס הסקסיסטי", וטענה "שמעולם לא היינו זקוקים לכזה פרס" [17] לולה יאנג, יושבת ראש חבר השופטים, טענה ב-1999, שספרות הנשים הבריטית מתחלקת לשתי קטגוריות: "קרתנית וצרת-אופקים" או "משפחתית באופן שטחי". [18] לינדה גראנט הואשמה בגנבה ספרותית בעקבות זכייתה בפרס בשנת 2000, [19] בעוד בשנה שאחריה, הרכב מבקרים גברים הרכיב רשימת מועמדים משלהם וביקר קשות את רשימת המועמדים המקורית. [20] רשימת המועמדים לשנת 2007 גונתה כנובעת מ... "פסולת רבה..." בידי יושבת ראש חבר השופטים מיוריאל גריי [21] בעוד סיימון ג'נקינס, העורך הקודם של הטיימס, כינה אותו "סקסיסטי". [22] ב-2008 כינה טים לוט את הפרס "תעלול סקסיסטי" והציע ש"פרס אורנג' הוא סקסיסטי ומפלה, וצריך להתרחק ממנו". [23] [24]

אף אישה לא זכתה בפרס יותר מפעם אחת, אבל מרגרט אטווד הייתה מועמדת שלוש פעמים מבלי שזכתה.

בשנת 2013, עם התחלפות המממן המסחרי של הפרס ליצרנית המשקה Baileys ("אייריש קרים"), התחלף גם שם הפרס לשמו הנוכחי.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 תולדות הפרס באתר הרשמי
  2. ^ פיונה פרייר, "החיים אחרי הזכייה בפרס אורנג'", BBC‏, 28 בדצמבר 2007
  3. ^ אתר למנויים בלבד Small Island voted best Orange prize winner of past decade, The Telegraph, 12 April 2008
  4. ^ אמינאטה פורנה, "יותר בדוי מהדמיון", הגארדיאן, 11 ביוני 2005
  5. ^ Zangen, Britta (April/May 2003). "Women as Readers, Writers, and Judges The Controversy about the Orange Prize for Fiction". Women's Studies 32 (3): 281–299. doi:10.1080/00497870310066. ISSN 0049-7878.
  6. ^ "ספרי הקיץ של טיים מגזין: סיפורים שכתבה קיית מוס", טיים מגזין, 3 ביולי 2008
  7. ^ סטפני מריט, "דיוקן של קיית מוס: המופת לכתיבה מודרנית", הגארדיאן, 28 באוקטובר 2007
  8. ^ "הוכרזה רשימת מועמדות פרס אורנג'", הגארדיאן, 20 במרץ 2000
  9. ^ ג'ון אזארד, "שופטי אורנג' הכתירו את הסופרת הטובה ביותר של העשור", הגארדיאן, 3 באוקטובר 2005
  10. ^ "עשר דרכים לגרום לך לקרוא ספר", 16 באוקטובר 2007
  11. ^ "פרס מדעי מחפש ממן חדש", 16 במאי 2005
  12. ^ Zangen, Britta (April/May 2003). "Women as Readers, Writers, and Judges The Controversy about the Orange Prize for Fiction". Women's Studies 32 (3): 281–299. doi:10.1080/00497870310066. ISSN 0049-7878.
  13. ^ Orange authors eye bright futures". Bookseller: p. 17. 7 May 2004.
  14. ^ Library triumph for Orange". Bookseller: p. 31. 1 February 2002.
  15. ^ ג'יימס פרסלי, "רובינסון פלדמן מגיעה לגמר בפרס אורנג', בלומברג, 21 באפריל 2009
  16. ^ ז'ראלדין בדל, "פוליטיקה טקסטואלית", הגארדיאן, 6 במרץ 2005
  17. ^ דליה אלברז', א. ס. בייאט מוקיעה את פרס אורנג' "הסקסי", טיים מגזין, 18 במרץ 2008
  18. ^ פיצ'רה גיבונס, "הבריטית הקרתנית מספידה לאמריקאית", הגארדיאן, 10 במאי 1999
  19. ^ מייב קנדי, "הזוכה בפרס אורנג' דוחה האשמות של גנבה ספרותית", הגארדיאן, 8 ביוני 2000
  20. ^ פישרה גיבנס, "התנשות מינים בקשר לפרס אורנג'", הגארדיאן, 19 במאי 2001
  21. ^ פול מז'נדרין, "סופרת ניגרית זוכה בפרס הספרותי החשוב ביותר לנשים", רויטרס, 6 ביוני 2007
  22. ^ אתר למנויים בלבד Nigel Reynolds, Arts Correspondent, ‏Booker prize author joins Orange shortlist, The Telegraph, 18 April 2007
  23. ^ קאתי גסט, "השאלה הגדולה: האם הגיע הזמן לסתום את הגולל על פרס הספרות הנשי", האינדיפנדנט, 6 ביוני 2008
  24. ^ קלי אוקס, "כתיבת הסיפורת בידי נשים", BBC, ‏3 ביוני 2003