פרנץ קלצ'יי נולד בשנת 1790 במשפחה אריסטוקרטית הונגרית בכפר סֶהדֶמֶטֶר (Sződemeter) בנפת סולנוק שבממלכת הונגריה, שהייתה באותן שנים חלק מהאימפריה ההבסבורגית, בימינו הכפר סאוקה (Săuca) בטרנסילבניה ברומניה.
קלצ'יי התייתם בילדותו ואיבד אחת משתי עיניו שנפגעה מאבעבועות שחורות, אירועים שהטביעו ככל הנראה את חותמם על אופיו המלנכולי. קלצ'יי למד במכללה הרפורמית בעיר דברצן וסיים עם תעודה במשפטים. בעת לימודיו רכש ידע רב בכתבי הקודש של הנצרות, בספרות הקלאסית ובכתבי הסופרים מעידן האורות בצרפת וגרמניה. בגיל 17 התוודע לפרנץ קזינצי ואימץ בהתלהבות את הרפורמות שהנ"ל יזם לשם השבחת השפה ההונגרית הספרותית. בשנת 1809 נסע קלצ'יי לפשט והיה לנוטריון בממשל המלכותי. בפשט יצר ידידות אמיצה עם אנשי הספרות אישטוואן הורוואט, מיהאי ויטקוביץ' ופאל סמרה (Szemere). עזב מאוכזב את התפקיד ועבר לגור בשנים 1812–1815 בבית בסגנון נאו-קלאסי, עם גג עשוי קש, ביישוב אלמושד. החל משנת 1815 התגורר באחוזתו בצ'קה אן סטמארצ'קה, כפר במחוז (רוזנות) סטמר, שם חי חיי פרישות והקדיש את זמנו למסות על האסתטיקה, שירה, בקורת ספרות, כשהוא דגל בתאוריות של קזינצי. ב-1817 בחדשים ינואר-אפריל הוא חי בפשט.
פעילותו
שיריו הראשונים פורסמו בעיתון של הורוואט, Dámák kalendáriuma (לוח השנה של הגברות) ובכתב העת "Erdelyi Muzeum" (מוזיאון טרנסילבני).
בשנת 1814 ביקר קלצ'יי אצל חברו פאל סמרה בעיר פץ' וכתב שם סאטירה נגד הסגנון הספרותי הישן במגזין "מונדולט". בשנת 1815 סאטירה זאת הודפסה ללא ידיעתו בפשט.
יצירה זו עוררה נגדו איבה רבה מצד הסופרים מיהאי צ'וקונאי ויטז, יאנוש קיש ובמיוחד דניאל ברז'ני, ששמו הטוב כמשורר נפגע מאוד מביקורתו של קלצ'יי.[1]
בשירתו התמזגו השפעות מן הספרות הקלאסית, עידן האורות הצרפתי ורומנטיקה הגרמנית
בשנים 1826-1821 פרסם קלצ'יי שירים רבים בכתב העת "אורורה" של האחים קישפאלודי, בכתבי העת "הבה" ו"אספאזיה" ובמגזינים ספרותיים אחרים.
בשנים 1829-1826 הוא הצטרף לפאל סמרה בהקמת מגזין ספרות חדש "אלט אש ליטראטורה" (Élet és Literatúra - חיים וספרות) שהופיע ב-4 כרכים והביא לקלצ'יי יוקרה כהוגה דעות ומבקר ספרות. במגזין זה פרסם קלצ'יי מאמרים רבים בתחום הפילוסופיה, תולדות האמנות והבקורת הספרותית. בשנותיו האחרונות כתב בכתב העת Atheneum.
בדצמבר1832- פברואר1835 כיהן קלצ'יי כחבר בדיאטה ההונגרית (הפרלמנט) בפוז'ון (ברטיסלאבה), בה התבלט כנואם המרשים ביותר מטעם המחנה הליברלי. נאבק למען שחרור הצמיתים, חופש הדת, וקביעת השפה ההונגרית כשפה רשמית. ב-17 בנובמבר1830 הוא נבחר כחבר באקדמיה ההונגרית למדעים והשתתף בישיבתה הראשונה. ב-1832 נאם באקדמיה נאום היסטורי על קזינצי וב-1836 הקדיש נאום אחר ליריבו, דניאל ברז'ני. החל מפברואר 1835 חזר לגור באחוזה בסטמארצ'קה. ב-1836 נמנה עם מייסדי חברת קישפלודי של הסופרים ההונגרים. ב-1838 כשמנהיג האופוזיציה, מיקלוש וסלני נזרק לכלא באשמה מפוקפקת של בגידה, ניהל קלצ'יי את הגנתו בצורה מרשימה אך ללא הצלחה.
קלצ'יי נפטר בצ'קה שבוע לאחר מכן מסיבוכים של דלקת פנימית.
שיריו וגם בקורתו הספרותית ונאומי ההספד ונאומיו הפוליטיים חדורים בחושו המוסרי ובמסירותו למולדת ההונגרית. שיריו "שירת זריני" והשירה השנייה של זריני" משדרים ראייה פסימיסטית לגבי גורל הונגריה כקרבן עתידי לפלישת זרים.
יצירותיו נקבצו ב-6 כרכים ופורסמו בפשט בשנים 1848-1840. יומנו מימי פעילותו בדיאטה יצא לאור ב-1848. בשנים 1887-1886 הוצאה לאור מהדורה ראשונה של כלל כתביו.
מורשתו
נאומיו בפרלמנט וספרו החינוכי "פאראינזיס" (1838) השפיעו על לאיוש קושוט ועל הנוער המהפכני הדמוקרטי בהונגריה, בראשות שנדור פטפי.
הבית הראשון של המנון הונגריה שהולחן על מילותיו כעבור כעשרים שנה על ידי גדול מלחיני הונגריה במאה ה-19, פרנץ ארקל:
Isten, áldd meg a magyart
Jó kedvvel, bőséggel,
Nyújts feléje védő kart,
Ha küzd ellenséggel;
Bal sors akit régen tép,
Hozz rá víg esztendőt,
Megbűnhődte már e nép
A múltat s jövendőt!
