פרנסס רדאי (נולדה ב-29 בינואר 1944) היא פרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. נכון ל-2011, רדאי חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם ופמיניסטית.
ביוגרפיה
רדאי גדלה במנצ'סטר. למדה משפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. היא עבדה כחוקרת במכון הבריטי למשפט בינלאומי ומשפט משווה. בין השנים 1966 עד 1968 שהתה באוניברסיטת מזרח אפריקה ויצרה שם את הקורס לדיני עבודה. בשנת 1968 עלתה לישראל וכתבה דוקטורט באוניברסיטה העברית. הייתה פרופסור אורח באוניברסיטאות דרום קליפורניה וטוליין.
בעבר עמדה רדאי בראש הקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן באוניברסיטה העברית ושימשה עורכת ראשית של Israel Law Review. כיום, היא מכהנת כנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל במסלול האקדמי המכללה למינהל וחברה בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים. בשנים 1992–1996 כיהנה רדאי כיו"ר מרכז לייפר ללימודי נשים בארץ ובעולם. בשנים 1996–2000 כיהנה כיו"ר הוועדה האקדמית של מרכז מינרבה לזכויות אדם, ובשנים 2000–2007 כיהנה כיו"ר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר, כחברת הוועד המנהל של קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל, חברת המועצה הציבורית של אמון הציבור. החל משנת 2005 מכהנת רדאי כחברת ההנהלה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל. נוסף על פעילויותיה אלה, רדאי מרצה גם במכללה החברתית כלכלית.
במחקריה בדיני עבודה פיתחה רדאי תאוריות בתחום שוויון והשתתפות אוכלוסיות שהיא מגדירה כמוחלשות: נשים, עובדים ומיעוטים, בכלל האוכלוסייה. היא פעילה ציבורית בתחום ומרבה להרצות ולתת חוות דעת משפטיות בפני ועדות ובפורומים שונים. בשנים 1986–1992 כיהנה כיו"ר מייסדת של המרכז המשפטי של שדולת הנשים, בשנים 2000–2001 כיהנה כחברת הוועדה הממלכתית לקביעת גיל הפרישה, בשנים 2007–2010 כיהנה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בלשכת עורכי הדין, והחל משנת 2010 מכהנת כיו"ר הוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות העבודה. מאז שנת 1979 עוסקת רדאי גם בייצוג תובעים בבתי הדין לעבודה בסוגיות של זכויות עובדים, וכן עותרים בבג"ץ בסוגיות של זכויות אדם. בין היתר, ייצגה רדאי את נשות הכותל במאבקן למען זכויות תפילה ואת ד"ר נעמי נבו במאבקה למען גיל פרישה שווה לנשים ולגברים.
רדאי קיבלה מאת לשכת עורכי הדין את אות "נשים במשפט", על תרומה מיוחדת לקידום מעמד האשה לשנת 2002.
בין השנים 2000–2003, התמנתה לחברה מומחית, בוועדת האו"ם לביעור כל צורות ההפליה כנגד נשים. ב-2011 נבחרה כחברה בוועדה במסגרת "המועצה לזכויות האדם" של האו"ם, שמקום מושבה ז'נבה.[1]
רדאי הוצבה במקום ה-100 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת הארבע עשרה ובמקום ה-96 בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013.
פרנסס רדאי נשואה ואם לשלושה ילדים.
מבחר מספריה
ספרים שערכה
- עם אופיר קשת, קובץ מקורות במשפט וחברה, ירושלים : הוצאת אקדמון, תשנ"ב 1991.
- עם כרמל שלו, מיכל ליבן קובי, מעמד האשה בחברה ובמשפט, תל אביב וירושלים : שוקן, תשנ"ה-1995.
- עם דניאל אילן, ואברהם (רמי) פרידמן, חושפי שחיתויות ובתי הדין לעבודה: האם נשמעת השריקה?, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2003.
- עם יובל שני ונעם וינר, מתחם ההפרדה: מבט רב-תחומי, תל אביב: מכון קונקורד לחקר יחסי הגומלין בין הדין הבינלאומי למשפט הישראלי, 2004.
- אביתר קנולר (עורך), מקראה בדיני עבודה, ירושלים : אקדמון, תשנ"ו-תשנ"ח-1998.
קישורים חיצוניים
פרנסס רדאי, ברשת החברתית פייסבוק
פרנסס רדאי, ברשת החברתית LinkedIn- פרנסס רדאי, באתר SSRN
- פרופ' פרנסס רדאי, באתר המכללה למינהל
- פרופ' פרנסס רדאי, באתר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית
- מורן כרמון, פרנסס רדאי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- "הפריטו את הנשמה של העובדים. זה מתפוצץ לנו עכשיו בפנים", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2008
תהל פרוש, הפוסי־גראבר נגד הנשים: פרופ' פרנסס רדאי על השלכות שלטון טראמפ על הישגי הפמיניזם, באתר הארץ, 12 בינואר 2017
מכּתביה:
- חזקת הגיל הרך - מסורת או מיתוס רומנטי?, הרצאה מתוך יום העיון "מיתוס ההורה האידיאלי"
- דפוס של פיטורים, באתר ynet, 25 בנובמבר 2004
- סדר יום חברתי - אוטופיה ?, 20 במרץ 2006, באתר אופקים
- הסאגה של השר שיטרית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 במרץ 2005
- בלי נשים, בלי ערבים, באתר הארץ, 11 בפברואר 2006
- פרנסס רדאי, סילביה פוגל-ביז'אוי, איפה בדיוק הן יעבדו?, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2003
הערות שוליים
