PROFILPELAJAR.COM

פרמקופיאה (ביוונית φαρμακον – תרופה, רעל ו־ποιη – מכין, יוצר) היא אוסף מסמכים רשמיים (של תקנות ותקנים) המבטיחים איכות נאותה של תרופות. זהו מסמך או ספר רשמי הכולל בתוכו צורות הכנה ובדיקה של תרופות ושיטות, מינונים ודרישות לחומרי גלם. דרישות הפרמקופיאה מחייבות את כל המפעלים והמוסדות אשר מייצרים, מאחסנים, משתמשים או מנהלים תרופות.

היסטוריה

ספרי הפרמקופיאה הראשונים נכתבו על ידי רופאים מוסלמים, ביניהם "קאנון הרפואה" של אבן סינא משנות ה־20 של המאה ה־11, ספרי אבו אלראיחאן אלבירוני (אנ') באותה המאה, איבן זוהר במאה ה־12 ואיבן אלבייתר במאה ה־14.

הפרמקופיאה האירופית הראשונה נכתבה ב־1498 בפירנצה מטעם מכללת הרפואה העירונית.

ספר שהודפס בנירנברג ב־1542 היה הפרמקופיאה הראשונה שהוצאה לאור בהזמנת השלטונות. ספר זה היה פרי עטו של ולריוס קורדוס (Valerius Cordus) והוא נכתב לפי בקשת מועצת העיר.

הכותרת "פרמקופיאה" הופיעה לראשונה בעבודה שפורסמה בבזל ב־1561 על ידי ד"ר פואז (Foes), אך המונח נכנס לשימוש שוטף רק בתחילת המאה ה־17.

לפני 1542 השתמשו הרוקחים בחיבורים של אבן סינא וסרפיון De Synonymis ו־Quid pro quo של Simon Januensis, Liber servitoris ושל Bulchasim ben Aberazerim, שתיארו את החומרים שמוצאם מצמחים, בעלי חיים ומינרלים. Antidotarium של ניקולאוס מסלרנו, שימש אף הוא רוקחים, ותיאר תרכובות גלנוס בסדר אלפביתי. לחיבור האחרון, היו שתי מהדורות – Nicolaus magnus ו־Nicolaus parvus. במהדורה האחרונה, כמה מן התכשירים שתוארו במהדורה הגדולה הושמטו, וצומצם פרסום חלק מן הנוסחאות.

בשנת 1636 אסף ד"ר ניקולאס טולפ, ראש העיר של אמסטרדם ומנתח מכובד, את כל חבריו הכימאים והרופאים ויחד הם כתבו את הפרמקופיאה הראשונה של העיר אמסטרדם – Pharmacopoea Amstelredamensis. זה היה ניסיון משולב לשפר את בריאות הציבור לאחר התפרצות של המגפה השחורה, ולהגביל את מספר חנויות הרוקחים באמסטרדם.

פרמקופיאות של מדינות שונות

ארגון הבריאות העולמי מפרסם לינק להורדה של אינדקס פרמקופאות בעולם ורשויות שמטפלות בפרמקופיאות. ^[1]

טבלאות השוואה בין פרמקופיאות, תכולתן, רמות העדכון שלהן, ובסיס חוקי במדינות השונות, ניתן למצוא במסמך שהוציא ארגון הבריאות העולמית (WHO) בשנת 2012.^[2]

פרמקופיאה בריטית

עד 1617, תרופות ושיקויים שהיו בשימוש נפוץ, נמכרו בממלכת אנגליה על ידי מרפאים ובעלי מכולות שהיו שייכים לגילדת הפילפלנים. באותה השנה יצרו מרפאים גילדה נפרדת והוענקו להם זכויות, לפיהן, בין השאר, נאסר על בעלי מכולות להחזיק חומרי מרפא.

מאותה השנה, הכנת מרשמים הייתה קשורה ישירות במרפאים, והם נדרשו להכין את השיקויים באופן מדויק כפי שנכתב בפרמקופיאה שאושרה במאי 1618 על ידי מכללת הרופאים, ופקחים מטעם המכללה בדקו במשך החודשים הבאים את כלל בתי המרקחת של לונדון והשמידו כל תרופה שהוכנה בצורה לא אמינה. אותה הפרמקופיאה הרשמית הראשונה של לונדון התבססה בעיקר על עבודותיהם של מזוא וניקולאוס מסלרנו (Mezue and Nicolaus de Salerno). נמצאו בה טעויות רבות, שבעקבותיהם היא נגנזה והמהדורה המתוקנת יצאה רק בדצמבר הבא.

באותו הזמן, תרופות ושיקויים הוכנו מ־20 עד 70 ואף יותר מרכיבים, והרבה תרופות מרפא הוכנו מאותם מרכיבים שנחשבו לבעלי השפעה שונה בהתאם למקור או התנאים בהם נאספו. כך לדוגמה, עיני סרטן (כלומר, אבני כיבה), פנינים, צדפות, קונכיות ואלמוגים היו אמורים להיות בעלי תכונות מרפא שונות. מרכיבים אחרים בנוסחאות הללו היו הפרשות בני אדם, כלבים, עכברים, אווזים וחיות אחרות, גולגולות האדם וטחב עליהן, גורים עיוורים, שלשולים וכדומה.

המהדורות של 1621, 1632, 1639, 1677 לא כללו שינויים משמעותיים. רק במהדורה של 1721, תחת חסותו של הנס סלואן, נכללו שינויים רציניים, כגון השמטת התרופות הרבות שנמצאו מגוחכות, עם זאת, נשארו כ"תרופות" צואת כלבים, שלשולים וטחב הגולגולת. כמו כן, לשמות התרופות הרשמיות נוספו שמות בוטניים, המים המזוקקים אוחדו לתקן אחיד, מהרשימות הוסרו אלכוהוליים ממותקים – ליקרים שנחשבו לעוזרים בבעיות לב, רכז שקדים וחומרים אחרים – שלא נחשבו לתרופות בלונדון אך עדיין היו באופנה במקומות אחרים. במהדורה מ־1746 נכללו רק התרופות שקיבלו רוב קולות בוועדת הפרמקופיאה, ולאלו נוספה רשימת התרופות היעילות ביותר. נעשה ניסיון לפשט עוד את ההכנות הישנות על ידי השמטת מרכיבים מיותרים. במהדורת 1788 אף הוגברה נטייה זו, ונמחקו תרופות מורכבות ביותר אשר שמשו את המרפאים כבסיס יותר מאלפיים שנים, וכמה תרופות שנחשבו למסוכנות בפרמקופיאת 1765 הוחזרו לרשימות. בשנת 1809 התקבלה לשימוש הנומנקלטורה הצרפתית לחומרים כימיים וב־1815 הונפקו הרישומים המעודכנים שלה. המהדורות הבאות הודפסו ב־1824, 1836 וב־1851.

הפרמקופיאה הראשונה של אדינבורו הודפסה ב־1699 והאחרונה ב־1841. הפרמקופיאה הראשונה של דבלין הודפסה בשנת 1807 והאחרונה ב־1850. הרשומות הכלולות בשלושתן לא היו אחידות, דבר שגרם לאי נחת וסכנות רבות לציבור הרחב, כאשר תמיסות חזקות כמו החומצה הציאנית המדוללת נרשמו כמועילות על ידי מדינה אחת ובוטלו לפי פרמקופיאה של מדינה אחרת באי הבריטי הסמיך צו רפואי של 1858 את המועצה הרפואית הכללית לפרסם ספר המכיל רשימה בלטינית של תרופות ותרכובות שיקרא פרמקופיאה הבריטית (en:British Pharmacopoeia), אשר יהיה תחליף ברחבי בריטניה ואירלנד עבור הפרמקופיאות הנפרדות. הפרמקופיאה הראשונה באנגלית פורסמה ב־1864 אך יצרה אכזבה בקרב כימאיים ורופאים, כך שהמועצה פרסמה מהדורה מתוקנת ב־1867. חוסר שביעות הרצון נבע, כנראה, מכך שרוב כותבי הפרמקופיאה לא היו רוקחים בעצמם ובמקום סוגי הכנות התייחסו יותר לשיטות ייצור התרופות.

פרמקופיאה גרמנית

פרט לפרמקופיאה האירופאית ישנן 2 פרמקופיאות גרמניות:DAB:Deutsches Arzneibuch המרכזת את רוב התרופות ו־HAB:Homöopathisches Arzneibuch המגדירה דרישות ההכנה לחומרים הומאופתיים.

פרמקופיאה יפנית

הפרמקופיאה הראשונה ביפן על בסיס הפרמקופיאה הגרמנית פורסמה ב־7 ביולי 1886 ביפנית ולטינית בעקבות הוראתו של שר הפנים מצוקטה מאסיושי מ־1880, אך נהייתה רשמית רק שנה מאוחר יותר. המהדורה השנייה פורסמה ב־1891, גם היא בשתי השפות (במהדורה השנייה השמות הלטיניים עברו התאמה לכתיב גרמני־אוסטרי). המהדורה השלישית עודכנה ונכתבה במשך 7 שנים – מ־1900 עד 1907 ולא הייתה לה גרסה לטינית.^[3] כעת היא מופקת כל חמש שנים וב 2011 פורסמה המהדורה ה־16 (ביפנית ואנגלית).

פרמקופיאה פולנית

הפרמקופיאה הפולנית הראשונה נכתבה ב־1665 תחת שם Dispensatorium Gedanensae. לאחר מכן ב־1683 נכתבה Dispensatorium Pharmakopea Cracoviensi בקרקוב. מאז 1817 נקראת פרמקופאה פולנית (Farmakopea Polska), אף על פי שלפרמקופיאה הזאת היה גם שם נוסף: פרמקופיאה של מלך פולני Pharmacopea Regni Poloniae (אף על פי שבפועל שליט פולין היה מלך רוסיה, לו גם ייחסו את התואר של המלך הפולני). פרמקופיאה של מדינת פולין (ה־שנייה לפי המספור) הופיעה ב־1937 והודפסה מחדש ב־1946, מאז הגיעה למהדורה השמינית בשנת 2008.

פרמקופיאה רוסית

לראשונה פורסמה ב־1778 תחת השם «Pharmacopoea Rossica», המהדורה השנייה – ב־1871. מאז עד המהפכה הבולשביקית יצאו עוד 4 מהדורות ב־1880, 1891, 1902 ו־1910. הפרמקופיאה הראשונה של ברית המועצות הודפסה ב־1925 ועד פירוק ברית המועצות הודפסו 5 מהדורות. המהדורה הראשונה והאחרונה של רוסיה המודרנית ראתה אור בשנת 2008.

פרמקופיאה אמריקאית

הפרמקופיאה האמריקאית מורכבת משני חלקים – הפרמקופיאה עצמה (United States Pharmacopeia) והפורמולאר הלאומי (en:National Formulary) שמהווה גם סוג של סל קליטה, מכיוון שחומרים לא רשומים בו עלולים לעלות יותר לדורשי התרופה. על כתיבת הפרמקופיאה הוחלט בפגישת 11 הרופאים הבחירים בבניין הקפיטול ב־1 בינואר 1820 והמהדורה הראשונה שלה יצאה לאור ב־15 בדצמבר אותה השנה. תחילה היו רשומים בה מתכונים להכנת תרופות ועם הזמן היא הפכה לאוסף נהלים לקביעת זיהוי ואיכות של מרכיבי תרופות על ידי בדיקות מתאימות. מ־1820 עד 1942 היא הודפסה פעם ב־10 שנים, עד שנת 2000 – כל חמש שנים, ומ־2002 כל שנה יוצאת מהדורה חדשה.

הפורמולאר הלאומי התחיל להתפרסם על ידי האיגוד הפרמצבטי האמריקאי (en:American Pharmaceutical Association) מ־1888 תחת שם (The National Formulary of Unoficinal Preparations) וב־1975 נרכש על ידי הפרמקופיאה.

להבדיל משאר הפרמקופיאות השימושיות לאמריקאית אין תוקף של חוק אך היא הוכרה בחוק פדרלי על ניקיון המזון והתרופות מ־1906 (:en:Pure Food and Drug Act) ועל ידי חוק הפדרלי למזון, תרופות וקוסמטיקה (:en:Federal Food, Drug, and Cosmetic Act) מ־1938.

פרמקופיאה מאוחדת

גלובליזציה גורמת לצורך בדרישות אחידות בהכנת תרופות, כדי להקטין סיכון לטעויות כאשר מרשם מונפק לחולה במדינה אחרת מזו שבה הוא נכתב. ניסיונות לקבוע בסיס שעליו יכולה להתפרסם פרמקופיאה בינלאומית נעשו על ידי כנסי רוקחים וכנסים רפואיים בינלאומיים, אך בשל הגישה הלאומית וניסיון לכלול יותר מדי תרופות ללא הצלחה.

התקדמות מסוימת נצפית תחת הארגון ICH (The International Conference on Harmonisation of Technical Requirements for Registration of Pharmaceuticals for Human Use:www.ich.org), ארגון תלת אזורי המייצג את רשויות הפיקוח של האיחוד האירופי, יפן וארצות הברית. נציגי שלושת האזורים נפגשו פעמיים בשנה מאז 1990 בקבוצת דיון על פרמקופיאה על מנת לנסות ולפעול "הרמוניזציה מסוכמת". מונוגרפים מסוימים מוצעים לתהליך ואם הנ"ל מתקבלים דרך שלבי ביקורת והתייעצות מובילה לקבלת מונוגרף משותף המספק אוסף משותף של בדיקות ומפרטים עבור חומר מסוים.

ניתן למצוא מסמך מסכם לפעילותם בתחום האיכות בהערת השוליים כאן.^[4]

פרמקופיאה – הסטאטוס בישראל

לישראל אין פרמקופיאה משלה.

בראשית הדרך, על פי החוק המנדטורי, נקבע שבישראל יהיו תקפות שתי פרמקופיאות. ב 1921 – בפקודת הרוקחים הראשונה של ארץ ישראל, נקבע שהפרמקופיאה התקיפה בארץ היא הבריטית והצרפתית. עם השנים כאשר נמצא שיש הבדלים בין השתים, עלתה ב־1980 הצעת חוק על פיה הפרמקופיאה הרשמית בישראל הייתה אמורה להיות הפרמקופיאה האירופית. .^[5] אלא שבסופו של דבר נקבע כי כל בית מרקחת מחויב להחזיק עותק של האקסטרה פרמקופיאה שפורסמה על ידי החברה המלכותית הרוקחית הבריטית. הדרישה עוגנה בתקנות פתיחת בית מרקחת בישראל בסעיף21.^[6]

לאור זאת, נכון להיום חובה על כל בית מרקחת בישראל להחזיק עותק מודפס או דיגיטלי של האקסטרה פרמקופיאה מרטינדייל ,^[7] כמו כן כל הכנה רוקחית צריכה להציג אסמכתא מהפרמקופיאה שעליה הסתמכה בבנית הפורמולה וזאת על פי נוהל 132 של משרד הבריאות. ^[8]

מבנה

פרמקופיאות נבדלות באופן חלוקה לנושאים.

פרמקופיאה אמריקאית

פרמקופיאה אמריקאית היא בעצם איחוד של פרמקופיאה עצמה והפורמולאר הלאומי (NF). לפי כך, כל מונוגרף של הרכבי תרופות שנמצאו בטוחות ויעילות מופרדים לפי החלוקה ההיסטורית. כמו כן, פרט למבוא, הערות כלליות ומילון מונחים, ישנו פרק של בדיקות כלליות בו תת־סעיפים של בדיקות פיזיות, כימיות ומיקרוביולוגיות, פרקי מגיבים המשמשים לבדיקות הכימיות, טבלאות הנדרשות, תוספי תזונה וקולונות לכרומטוגרפיה.

פרמקופיאה אירופית

פרמקופיאה אירופית מופיעה בשלוש שפות: אנגלית, צרפתית וספרדית. מופיעים בה הפרקים הבאים: מבוא, הערות כלליות, שיטות האנליזה, חומרים ומכלי אריזה, מגיבים, טקסטים ומונוגרפים כלליים, צורות מינון, חיסונים, תגובות חיסוניות, תרופות המכילות חומרים רדיואקטיביים, דברים הקשורים בתפירה רפואית, צמחי מרפא, חומרים הומאופתיים, מונוגרפים של הרכבי תרופות ואינדקס.