ב-1 בנובמבר1933 הצטרף לס"ס. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 הוצב כשוטר בריגה. בשנת 1942 שימש כמנהל מחנה עבודות כפייה ליהודים מטעם הס"ד. מחנה העבודה לנטה שניהל, היה מפעל טקסטיל שייצר מוצרי יוקרה כפרוות, והועסקו בו כ-1000 יהודים שהתגוררו במתחם המפעל מחוץ לגיטו ריגה. שרוויץ נחשב כמי שפועליו היהודים זכו מלבד לחייהם גם ליחס הוגן ותנאי מחיה סבירים, תוך שהוא מפיק ככל הנראה מעבודתם גם טובות הנאה עבור עצמו. בשנת 1943 הועלה לדרגת אונטרשטורמפיהרר (סגן) בס"ס. מחליפו בתפקיד מפקד המפעל היה אדוארד רושמן.
בשנת 1944 עם פירוק מחנה העבודה נמלט שרוויץ מערבה ומשנשבה בידי הכוחות האמריקנים הושם במעצר שם הציג את עצמו כיהודי נרדף, וסייע לאמריקנים בחשיפת אנשי ס"ס לשעבר.
בשנת 1946 מונה כאחראי מטעם אחד ממחוזות בוואריה לשמש כנאמן עבור רכוש יהודי שנבזז, לאתר את בעליו החוקיים מקרב הניצולים או קרוביהם ולהשיבו להם.
בשנת 1948 נעצר שרוויץ והואשם כי בעת ששימש כאיש ס"ס עסק ברצח יהודים. בשנת 1949 הורשע ברצח של שלושה מאסיריו היהודים, ונידון לשש שנות מאסר.
בשנת 1954 שוחרר ממאסרו והמשיך לטעון לחפותו, אך כל מאמציו לזכות במחיקת אשמתו (אנ') ובטיהור שמו (אנ') ("רהביליטציה") נכשלו. שרוויץ נפטר בשנת 1962 במינכן.
^כך על פי טענתו. החוקרת אניטה קוגלר אשר חקרה ותיעדה בהרחבה את פרשת חייו של שרוויץ בספרה,
(Anita Kugler: Scherwitz, der jüdische SS-Offizier. Köln 2004) טוענת כי למרות טענותיו עובדה זו מעולם לא הוכחה
