פרימורדיאליזם (בעברית: קמאיות^[1]; באנגלית: Primordialism) היא תפיסה היסטוריוגרפית מודרנית, אשר טוענת לערך וחשיבות קדמוניותן של אומות. פרימורדיאליסטים טוענים, כי הלאומיות החלה כבר בעת העתיקה, אצל היהודים והיוונים. בכך מבקשים הם לבסס את הקביעה לפיה לאומיות איננה הבניה תרבותית (ולכן מלאכותית) אלא תופעה טבעית.

יש הרואים את יסודות התפיסה בהגותם של יוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה, אשר השתייכו אל תנועת "הרומנטיקה" במרחב דובר השפה הגרמנית במאה ה-19.

תפיסה זו נמצאת במחלוקת רבה ומתמשכת, במיוחד מאז מלחמת העולם השנייה. בין מתנגדיה בעלי הגישה המודרניסטית: הנס קוהן, ארנסט גלנר, אלי כדורי, ובנדיקט אנדרסון, חלקם בעלי השקפה מרקסיסטית, כמו ההיסטוריון היהודי הבריטי אריק הובסבאום. בין תומכיה נמצאים היסטוריונים בריטיים, כמו יו סטון ווטסון (אנ') ואדריאן הייסטינגס המצביעים על תופעות קדומות של לאומיות, וכן סטיבן גרוסבי. בעלי העמדה האתנית סימבולית כמו אנתוני סמית מקבלים את טענתם של הפרימורדיאליסטים שאכן ישנן תופעות לאומיות קדם מודרניות אך הם גם מעניקים משקל רב לעידן המודרני ביצירתה של מדינת הלאום.

המתנגדים לפרימורדיאליזם טוענים, כי "האומה" והלאומיות הן המצאות מודרניות, שנועדו לשרת אינטרסים של הגמוניה פוליטית או כלכלית של האליטות.

אף כי ההיסטוריונים הפרימורדיאליסטים מסכימים כי הלאומיות היא תופעה מודרנית; הם טוענים לחשיבותה המעצבת של המורשת הקבוצתית; וזו מהווה בסיס ללאומיות של קבוצה אתנית (או לחלופין קבוצה אתנו-דתית, כגון מוצאם המשותף של העמים המאמינים ביהדות). בנוסף, הם יוצאים כנגד הדעה שהלאומיות היא תוצר מתוכנן או "מהונדס" של האליטות, ואף שוללים את המילה "המצאה" בהקשר ללאומיות.

• אנטוני דוד סמית, עמים נבחרים : מקורות מקודשים של זהות לאומית, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 2010
• אנטוני דוד סמית, האומה בהיסטוריה, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, 2002
• נפתלי רוטנברג, אליעזר שביד (עורכים), לאום מלאום, עיונים בשאלות של זהות לאומית עם ולאומיות, ירושלים: הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
• יצחק קונפורטי, עיצוב אומה: המקורות התרבותיים של הציונות 1882 - 1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2019.

• גדעון שמעוני, הלאומיות היהודית כלאומיות אתנית: התהוות הלאומיות היהודית, באתר מט"ח

פרימורדיאליזם על ציר הזמן