פרופסור מפוזר הוא סטריאוטיפ המתאר בדרך כלל מלומד או איש אקדמיה מוכשר, שהברק האקדמי שלו מלווה בתפקוד נמוך מהמקובל בתחומים אחרים, מה שמוביל לשכחה ולטעויות. הדבקת הסטריאוטיפ דווקא לפרופסורים נובעת ממחשבה נפוצה שפרופסורים שקועים כל כך במחקר שלהם, שהם מעניקים תשומת לב מועטה לכל דבר אחר.[1]
אחד ההסברים לתופעה של "פרופסור מפוזר" היא התפיסה שלעיתים קרובות המיומנויות של אנשים מוכשרים מאוד מפוזרות בצורה לא אחידה - הם מבריקים בתחומי החוזקה שלהם אבל מתפקדים מתחת לממוצע במדדים אחרים של יכולת.
הפרופסור המפוזר משמש כדמות אופי בתחומים רבים של האמנות הפופולרית. עיקר השימוש בדמות זו נעשה לקבלת אפקט קומי. לעיתים מעורבות התכונות של הפרופסור המפוזר עם אלו של דמות דומה - המדען המטורף, להגברת האפקט. ההבדל העיקרי הוא שפרופסורים מפוזרים הם שכחנים וחסרי זהירות, אך בסופו של דבר אינם גורמים נזק - בזדון או שלא בזדון.
הפרופסור המפוזר הוא דמות "טובה" – הטעויות שהוא עושה אינן נעשות מתוך כוונה רעה, ולעיתים כאשר הוא מגלה אותן, הן מביכות אותו והוא מתנצל עליהן.
מאפיינים חזותיים
הפרופסור המפוזר ילבש בדרך כלל בגדים שאינם תואמים זה לזה, ובאופן רשלני משהו (למשל כיפתור שגוי של החולצה), לעיתים ילבש לבוש אקדמי.
משקפי קריאה בקצה האף, או על ראשו כאשר הוא שוכח היכן הניח אותם.
במאה ה-20, הפך אלברט איינשטיין למעין אב-טיפוס של הדמות. דמותו יצרה דגם מועדף לתיאורים של פרופסורים מפוזרים; פניו האקספרסיביות ותסרוקתו הייחודית הועתקו רבות והוגזמו. פרדריק גולדן כתב במגזין טיים שאיינשטיין היה "חלומו של קריקטוריסט שהתגשם".[2]