פרדריק קגן (באנגלית: Frederick Walter Kagan; נולד ב-26 במרץ 1970) הוא סופר והיסטוריון צבאי יהודי-אמריקאי, נאו-קונסרבטיבי, המשמש כיום חוקר בכיר ב"מכון היוזמה האמריקאית לחקר מדיניות ציבורית" – AEI, וכיהן כמרצה בווסט פוינט עד 2005.
קורות חיים
קגן סיים ב-1991 תואר ראשון בלימודים סובייטים ומזרח אירופה באוניברסיטת ייל וב-1995 דוקטורט באותה אוניברסיטה בהיסטוריה צבאית סובייטית ורוסית. בשנים 1995 - 2005 היה מרצה להיסטוריה צבאית באקדמיה הצבאית האמריקאית "ווסט פוינט" - Associate Professor, 2001-2005; Assistant Professor, 1995-2001; כיום הוא חוקר בכיר ב"מכון היוזמה האמריקאית לחקר מדיניות ציבורית" – AEI, שהוא אחד מגופי החשיבה השמרנים הוותיקים ביותר בארצות הברית (נוסד ב-1943).
בן לדונלד קגן, מהידועים בהיסטוריונים של העת העתיקה; אח לרוברט קגן, אנליסט פוליטי במכון ברוקינגס; ובעלה של קימברלי קגן, נשיאת ומייסדת המכון לחקר המלחמה (ISW) – כולן דמויות נאו-קונסרבטיביות ידועות. גיסתו, אשת אחיו רוברט קגן, היא ויקטוריה נולנד כיום דוברת משרד החוץ האמריקאי ולשעבר שגרירת ארצות הברית לנאט"ו.
כתיבתו
ספרו הראשון של קגן, "הרפורמות הצבאיות של ניקולאי הראשון: ראשיתו של הצבא הרוסי המודרני" - The Military Reforms of Nicholas I: The Origins of the Modern Russian Army, יצא לאור ב-1999.
לאחר מכן הוא כתב יחד עם אביו דונלד קגן את אחד מספריו הידועים ביותר – "בשעה שאמריקה ישנה" - While America Sleeps: Self-Delusion, Military Weakness, and the Threat to Peace Today, שיצא לאור בספטמבר 2000 (הוצאת סיינט מרטין), ערב בחירת ג'ורג' בוש (הבן) לנשיאות ארצות הברית. שמו של הספר מבוסס על ספרו של צ'רצ'יל "בשעה שאנגליה ישנה", שנכתב ב-1938 ערב מלחמת העולם השנייה. כמו צ'רצ'יל, טען קגן כי המעצמה הרלוונטית, במקרה של קגן ארצות הברית, נתונה לאשליה עצמית שיש לה כוח, בעוד שבעצם הוא לא קיים, ממש כמו שהיה מצבה של אנגליה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. קגן ואביו קראו בספר זה להתעוררותה של ארצות הברית, חיזוק הגנתה וחידוש נכונותה לפעול גם בכוח הזרוע, משום שחולשתה הצבאית היא האיום האמיתי על השלום. הספר נחשב ומוערך, משום שיש הטוענים שניבא בדיוק את שהתרחש שנה לאחר מכן, בספטמבר 2001 – הפיגוע במגדלי התאומים, והוא אכן השפיע על מדיניות ממשל בוש (הבן)[1].
בינואר 2007 כתב קגן במסגרת ה-AEI דו"ח על מלחמת עיראק, הנקרא "לבחור בניצחון: תוכנית להצלחה בעיראק". הדו"ח נחשב לרב השפעה ביותר וככזה נטען ששינה את כיוון פני המלחמה בעיראק ב-2007. הדו"ח נכתב כתגובה לדו"ח שהגישו בדצמבר 2006 ג'יימס בייקר, שר החוץ וראש מטה הבית הלבן לשעבר, וחבר הקונגרס הדמוקרטי מאינדיאנה לי המילטון, באותו נושא, ואשר טען שארצות הברית איננה יכולה לנצח בעיראק בכוח הזרוע, אלא נדרשת גישה פוליטית במקום הגישה הכוחנית. דו"ח בייקר-המילטון המליץ להוציא בהדרגה את הכוחות האמריקאים בעיראק מכלל פעילות צבאית שם ולהעביר את נטל הלחימה בטרור לכוחות המקומיים. בניגוד להם המליץ דו"ח קגן דווקא להכניס עוד כוחות אמריקאים לעיראק ולהגביר את הלחימה הצבאית הישירה של האמריקאים שם.
הנשיא בוש (הבן) העדיף את המלצות קגן על פני המלצות בייקר-המילטון ובהתאם לכך תיגבר דווקא את הכוחות האמריקאים הלוחמים בעיראק במהלך ינואר-מאי 2007, במה שכונה לאחר מכן ה-"Surge", אשר שינה אכן את פני הלחימה בטרור בעיראק לטובת ארצות הברית ואיפשר את תחילת נסיגת הכוחות האמריקאים משם[2][3]. אם בשנים 2004 - 2007 היה מספר ההרוגים של כוחות הקואליציה בעיראק, כ-900 מדי שנה (2007 – 961 הרוגים, הגדול ביותר מאז הפלישה במרץ 2003), הרי ב-2008 ירד המספר ל-322 ומאז הוא הלך וירד מדי שנה, ויש הטוענים כי הדבר מהווה הוכחה לצידקת התיזה של קגן ומדיניות ה-Surge בעיראק[4].
באוגוסט 2009 כתב קגן שוב מאמר הנחשב רב השפעה ביותר, הפעם בדיילי סטנדרד. המאמר נקרא "אנחנו לא הסובייטים באפגניסטן ו-2009 איננה 1979", ובו המליץ על מדיניות דומה לזו שהצליחה כל כך בעיראק, גם באפגניסטן[5]. המאמר היה כנראה אחד הגורמים להמלצתו של שר ההגנה רוברט גייטס לנשיא ארצות הברית ברק אובמה ולהחלטתו של האחרון להכניס עוד כ-30,000 חיילים אמריקאים לאפגניסטן ב-2010.
בין ספריו האחרים של קגן:
- "קץ הסדר הישן" - End of the Old Order: Napoleon and Europe, 1801-1805 (הוצאת פרסאוס, 2006), על תקופת נפוליאון בונפרטה והשפעתה על עיצובו של עולמנו כיום[6].
- "למצוא את המטרה" (הוצאת אנקאונטר, 2006), על שלושת השינויים שהתחוללו בצבא ארצות הברית מאז מלחמת וייטנאם.
- "Ground Truth" (הוצאת AEI, 2008; נכתב בשיתוף עם תומאס דונלי), על הצורך לשנות מן היסוד את מבנה צבא היבשה האמריקאי, אם ארצות הברית רוצה לשמור על היותה מעצמת העל היחידה בעולם.
- "לקחים למלחמה ארוכת טווח" - Lessons for a Long War (הוצאת AEI, 2010) (יחד עם תומאס דונלי) – בספר טוענים קגן ודונלי, כי ארצות הברית חייבת לקיים נוכחות צבאית ארוכת טווח במקומות שונים בעולם, ובראש וראשונה עיראק ואפגניסטן. בספר זה הם מנסים להמליץ כיצד להצליח במלחמות מסוג חדש זה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
