יהודים התיישבו בפראשקה בראשית המאה ה-17, ונטלו חלק פעיל במסחר שהתקיים ביישוב ודרכו. בשנת 1674 הוצאו להורג שני יהודים מהיישוב עקב עלילת דם.
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,000 יהודים, קרוב לרבע מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיירה מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים.
עם כיבוש העיירה בראשית ספטמבר 1939 בידי הגרמנים, הוסב בית הכנסת המקומי למחסן פחם, הוחרם רכוש מיהודי היישוב, והם נחטפו לעבודות כפייה.
בסתיו 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו קטן שהוקם בה, אשר הוקף בגדר תיל. מספר יושביו הגטו הגיעו ל-כ-1,540 איש, ובהם פליטים רבים. מאות מיושבי הגטו שולחו בחורף 1941 למחנה עבודה בפשדמושצ'ה, בו הועסקו בתנאים קשים.
באוגוסט 1942 בוצעה בגטו שבעיירה אקציית חיסול. 27 יהודים נורו במקום, מספר בעלי מלאכה שעברו סלקציה שולחו לגטו לודז', וכל יתר היהודים שולחו למחנה ההשמדהחלמנו.