פקיר (בערבית: فقير, המשמעות המקורית של המילה – אדם עני) הוא סופי המבצע מעשים המצריכים כוח סבל רב ועשויים להיראות כמאגיים.
בתקופת שליטת האימפריה המוגולית בהודו המושג "פקיר" חדר לשפה המקומית באמצעות חצרות המלוכה דוברות הפרסית של השליטים המוסלמים. כיום, כשמשתמשים במושג ביחס לעושי-נפלאות רוחניים הכוונה בדרך כלל לסופים אך גם לנזירים הינדים.
באורדו והינדי יש המשתמשים במונח "פקיר" באופן סרקסטי ביחס לקבצנים המתמידים בזמרת שירי קודש למרות שלכאורה אין הדבר תורם להתעלותם הרוחנית. המיסטיקנים ההינדים מכונים בשמות שאינם הודים כגון סדהו, גורו, סוואמי, יוגי.
"מדאיג ומבחיל לראות את מר גנדי, פרקליט במקצועו, מציג עצמו כעת כפקיר מהסוג המוכר במזרח, צועד עירום למחצה במעלה מדרגות ארמון המשנה למלך, בעודו מנהיג מערכה מתריסה של מרי אזרחי, כדי לשאת ולתת עם נציגי המלך-הקיסר."
