פנג גוּאוֹזנג, נולד למשפחה איכרים בהיג'יאן, חביי (מחוז שנקרא אז "ז'ילי"). משפחתו חוותה זמנים קשים ונאלצה למכור את נכסיה כדי לחנך את בניה. הוא היה הבן הרביעי, ולא היה מסוגל להשלים את חינוכו בשל העלויות. כדי לשרוד, הוא היה חייב למצוא את מחיתו בראשית חייו בנגינה בכינור בתיאטרון סיני.[1]
קריירה מוקדמת
ללא משאבים כלכליים, נותרה לפנג האפשרות להתגייס לצבא, שבאותו הזמן עבר תהליך התחדשות שיצר בסופו של דבר את צבא בייאנג בפיקודו של יואן שה-קאי. פנג הצטיין מה שהסב את תשומת ליבו של המג"ד, שהמליץ שהוא יצא ללמוד באקדמיה הצבאית של בודינג. [2] בזמן לימודיו באקדמיה הצבאית הוא יצר לו כמה חברים קרובים ובעלי ברית שיעזרו לו מאוחר יותר. בשנת 1895 נשלח פנג לטוקיו כדי לשמש נספח צבאי ושמו הגיע לידיעת יואן שה קאי, שהחל לטפח אותו כאחד מתומכיו בתוך הצבא. בשנת 1908 קבוצת אצילים חששה שיואן שה-קאי צובר כוח רב מדי וכתוצאה מכך הוא נאלץ לפרוש. למרות זאת, הצליח פנג גואוזנג לשמור על יחסים טובים עם שני הצדדים.
באוקטובר 1911, פרץ מרד ווצ'אנג, שהיה ראשית מהפכת שינהאי שבה נפלה שושלת צ׳ינג ונולדה הרפובליקה. פנג קיבל הוראה מחצר הקיסר לדכא את המהפכה בווהאן. הוא החזיק את צבא בייאנג עד שיואן שה-קאי חזר לפיקוד והמשיך להילחם בהאנקו והנייאנג והביס את המהפכנים בקרב יאנגשי. ב-14 באוקטובר הוא מונה לפקד על הצבא השני (שהורכב משתי אוגדות) על ידי החצר הקיסרית. במהלך הקרב הוא הורה על הריסתה של האנקו. לאחר מכן, על פי פקודותיו של יואן שה קאי, הוא עצר את ההתקדמות הצבאית של צ'ינג על ווצ'אנג. יואן הביא להתפטרותו של הקיסר האחרון והפך לנשיא הזמני של הרפובליקה החדשה של סין בשנת 1912. פנג הלך בעקבות יואן לממשלה החדשה וזכה לכבוד על תרומתו למהפכת שינהאי, אף על פי שלמעשה הוא לקח חלק פעיל בדיכויה.
בפוליטיקה
היחסים בין פנג גואוזנג ויואן שה קאי, נותקו כאשר יואן ניסה מאוחר יותר להפוך את עצמו לקיסר. יואן רצה להכתיר את פנג בתואר דוכס, אבל פנג סירב. בתגובה יואן שלח אדמירל להתנקש בחיי פנג אבל האדמירל סירב לבצע זאת, והוא עצמו נרצח. פנג עבר לנאנג'ינג, שם הצטרף לאופוזיציה שקמה נגד יואן. שמו היה בולט ברשימת היורשים המוצעים בצוואתו של יואן.
פנג שימש כסגן הנשיא של לִי יְוֵּ'אנְחונְג (Li Yuanhong), בשנים 17–1916. במהלך כיבוש בייג'ינג על ידי ג'אנג שון, שימש פנג כנשיא בפועל, כאשר הנשיא לי התפטר רשמית. הוא הושבע כנשיא הרפובליקה של סין ב-1 באוגוסט 1917, אך חוקיותו הייתה בספק, מאחר שהאסיפה הלאומית לא הכירה בו כנשיא.
ב-14 באוגוסט נכנסה סין למלחמת העולם הראשונה לצד בעלות הברית לאחר שהוכיחו את תמיכתה של גרמניה בהפיכתו של ג'אנג. וכן בהשפעת פעילותו האינטנסיבית של ראש הממשלה דואן צ'ירוי. הוא שלח כ־135,000 חיילים בגדודי עבודה לחזית המערבית, למסופוטמיה ולמזרח אפריקה הגרמנית. כוחות נשלחו גם לרוסיה כדי לסייע להתערבות בעלות הברית במלחמת האזרחים ברוסיה. סון יאט-סן הקים ממשלה יריבה בגואנגג'ואו במהלך ספטמבר 1917, וגם הוא הכריז מלחמה באותו חודש על גרמניה, בניסיון כושל לזכות בהכרה בינלאומית. פנג רצה לפתור את הסכסוך בין הצפון לדרום בסין, והדבר גרם לדואן להתפטר כמחאה. בשל לחץ הקליקה של האנוי, דואן חזר לראשות הממשלה. פנג סיים את תקופת חמש השנים שלו בפוליטיקה, שהחלה עם יואן ב-1913 ב-10 באוקטובר1918. הוא נפטר בבייג'ינג ממחלה.