פלטפורמת פיתוח Low code (באנגלית: "Low-code development platform", או "LCDP". בעברית: "פיתוח מעוט קוד") היא סביבת עבודה למתכנתים לשם יצירת אפליקציות בעזרת ממשקים גרפיים וקונפיגורציות. זאת בנוסף על תכנות מסורתי, כלומר כתיבת קוד. הפלטפורמה עשויה להתמקד בעיצוב ופיתוח של סוג מסוים של יישומים כמו: מסדי נתונים, תהליכים עסקיים או יישומי רשת. פלטפורמות ה-low code יכולות לייצר אפליקציות מלאות או כמעט מלאות - שדורשות לתכנת בכתיבת קוד חלקים ספציפיים בתוכן.
פיתוח ב-LCDP הוא פיתוח בקצב מהיר. היתרונות בפיתוח כזה הם בכמה ממדים: הניתוח, הפיתוח, כוח האדם וניהול הפרויקט. בכל אחד מאלה פלטפורמת ה-Low code מביאה תובנות שקהילת פיתוח התוכנה כבר הגיעה אליהן, לידי מימוש עכשווי.
כלים כגון Mendix ו-OutSystems הן פלטפורמות פיתוח בלואו קוד. הן מהוות סביבת פיתוח עשירה ורחבה, אך בעיקר בת-הרחבה על ידי ממשקים קלים לשימוש, או הרחבה באמצעות שימוש ב-Online marketplace, בו קיימות הרחבות שאחרים פיתחו.
בעידן מחשבי ה-Mainframe והשימוש במודל שרת-לקוח (Client-Server), קראו לכלים בתחום זה "מחוללי יישומים", או "שפות מהדור הרביעי". זאת משום ששפות אלה נבנו באמצעות שפות של הדור השלישי (C, Java ואחרות) ופעלו לא כשפות מקומפלות, אלא כמפרשים.
בתחילת המאה ה-21, כלים אלה זכו לכינוי "Rapid Application Development". כלים אלה סבלו מאבולוציה שבעצם הפחיתה ממהירות הפיתוח ומהירות הביצועים. דורות של קומפיילרים הוחלפו במהירות, והצורך לתחזק כלי RAD ברמת עדכניות גבוהה מול הקומפיילרים החדשים, הפחית את הערכים המוספים שלהם. עם ההתקדמות הטכנולוגית, מה שפעם היה ה-Server Side עבר למחשוב ענן ומה שהיה ה-Client Side הוא כעת המחשב האישי, הטלפון החכם, או כל מכשיר המתחבר לענן. בעולם הענן, נושא הביצועים מטופל בקנה מידה אחר. אחת התוצאות המעניינות היא החזרה של כלי הפיתוח המהיר לשולחן. למעשה, כלי תשתית לפיתוח מהיר הפכו לאחד הטרנדים הלוהטים.
בשנת 2014, IDC טבעה את המונח Low Code, תוך שהיא סוקרת את הצורך והפתרונות בתחום הפיתוח המהיר, ומאז זה השם המקובל בעולם.
ראו גם
