דיאגרמת יבלונסקי חלקית: בליעה, דעיכה לא קרינתית ופלואורסצנציה (מעבר בין תת-רמת אנרגיהויברציונית בתוך רמת הסינגלט, S1 לתת רמת אנרגיה ויברציונית בתוך רמת היסוד, S0)ספקטרום בליעה ופליטה של רודמין 6G (אנ') עם היסט סטוקס של 25nm.
הפלואורופור בולע אנרגיית אור באורך גל מסוים ופולט אור באורך גל ארוך יותר. אורכי הגל הנבלעים, נצילות העברת האנרגיה והזמן לפני הפליטה תלויים הן במבנה הפלואורופור והן בסביבה הכימית שלו, כאשר המולקולה במצב המעורר מקיימת אינטראקציה עם המולקולות הסובבות.
המונחים האופייניים המשמשים להתייחסות לפלואורופור נתון הם אורכי גל לבליעה מקסימלית ופליטה מקסימלית אך יש חשיבות גם לספקטרום כולו. ספקטרום אורך הגל עשוי להיות פס צר מאוד או רחב מאוד, או מעבר לאורך הגל המתאים לתדר הקיטעון.
מקדם הנחתה (או בליעה מולרית, ביחידות של 1 חלקי סנטימטר כפול 1 חלקי מול) - היחס בין כמות האור הנבלעת, באורך גל נתון, לבין ריכוז הפלואורופור בתמיסה.
נצילות קוונטית: הנצילות של האנרגיה המועברת מהאור הפוגע לקרינה הנפלטת (היחס בין מספר הפוטונים הנפלטים למספר הפוטונים שנבלעו).
זמן חיים (בפיקושניות): משך זמן המצאות הפלואורופור במצב מעורר עד חזרה למצב היסוד. זמן זה נמדד כזמן הדעיכה של אוכלוסיית האלקטרונים במצב המעורר לכדי () מהאוכלוסייה המקורית.
רוב הפלואורופורים מורכבים ממולקולות אורגניות קטנות שמכילות 20–100 אטומים (200–1000 דלטון - המשקל המולקולרי עשוי להיות גבוה יותר בהתאם לשינויים בתרכובות, ומולקולות מצומדות). לעומת זאת, הפלואורופורים הטבעיים, החלבונים, הרבה יותר גדולים כגון ה-GFP שמשקלו המולקולרי הוא 27 אלףדלטון.
הגודל יכול לגרום לאפקט סטרי ולהשפיע על הקיטוב הפלואורסצנטי.
^Lakowicz, JR (2006). Principles of fluorescence spectroscopy (3rd ed.). Springer. p. 954. ISBN 978-0-387-31278-1.
^Liu, J.; Liu, C.; He, W. (2013), "Fluorophores and Their Applications as Molecular Probes in Living Cells", Curr. Org. Chem., 17: 564–579, doi:10.2174/1385272811317060003
^Taki, Masayasu (2013). "Chapter 5. Imaging and sensing of cadmium in cells". In Astrid Sigel; Helmut Sigel; Roland K. O. Sigel. Cadmium: From Toxicology to Essentiality. Metal Ions in Life Sciences. 11. Springer. p. 99115. doi:10.1007/978-94-007-5179-8_5
.gif)
