פיראנְיה (שם מדעי: Piranha; מפורטוגזית) הוא שבט של דגים טורפים המשתייכים למשפחת הפיראניים. בעבר היו משויכים למשפחת החריתיים.
מקור השם "פיראניה" בשפה אמריקאית מקומית, ככל הנראה מטופי עתיקה, כשהתרגום המילולי של שמו הוא "דג-שטן", או מגוארני, שם פירושו "דג-שיניים".
דגים אלה הם קרובי משפחתם של דגי הפאקו (אנ'), בהם נמצא דג הטמבקוי, שהוא אחד מהגדולים שבדגי האמזונאס.
תפוצה ובית גידול
הפיראניה נפוץ באגמיה ונהרותיה של דרום אמריקה; בעיקר באזור אגן האמזונאס וביערות הגשם הטרופיים. הפיראניות הם דגי מים מתוקים, ומקווה המים שבו הם חיים חייב להיות חמים יחסית, ולכן הם חיים באזורי אקלים טרופי. לעיתים, הפיראניות זורמים עם הנהר גם לאזורים קרים יותר, אולם לרוב אינם שורדים את החורף באזורים אלו.
תיאור הפיראניה
גופו של הפיראניה צר, ורוחבו מספר סנטימטרים. אורך פרט בוגר בין 15 ל-25 ס"מ לערך, אף שנתפסו פרטים גדולים יותר, שאורכם כ-40 ס"מ. משקל פרט בוגר כמה מאות גרמים. פיו של הפיראניה קטן יחסית והוא נפתח כחתך צר. ככלל, גופו של הפיראניה אפור, כסוף או חום. במינים מסוימים אזור הזימים וסביב הפה צבוע בצבע עז - גוני אדום, כתום, ירוק או כחול. לפיראניה שלושה סנפירים שצורתם החדה מסייעת לו בתמרונים זריזים.
הפיראניות חיים בקבוצות של עשרות פרטים, השוחים במהירות רבה ובסמיכות זה לזה. תזונתם מתבססת בעיקר על דגים אחרים, ציפורים וחיות קטנות הנופלות למים. כשמזדמן להם טרף, קבוצת הפיראניות שוחה אליו בזריזות רבה ונושכת אותו. בדרך כלל אין הם הורגים את טרפם מיד אלא רק 'נוגסים' ממנו נגיסה אחת. לאחר נשיכת הטרף, הדם הזורם מן הקורבן ממריץ את הפיראניות ומושך פרטים נוספים לאזור הטרף. הפיראניות ניזונים גם מנבלות, ובכך הם תורמים לשמירת הניקיון וההיגיינה בסביבתם.
קיימים מספר מיני פיראניה שהם צמחוניים לחלוטין, וניזונים בעיקר מצמחי מים ומאצות. בדרך כלל, משקלו של פיראניה צמחוני גדול יותר ממשקלו של פיראניה טורף.
הפיראניה והאדם
יש המגדלים את הפיראניה באקווריום ביתי, אולם גידול שכזה אינו נפוץ בשל המוניטין הרע שיצא לפיראניות, ולכן הפיראניות חיות בשבי בעיקר בגני חיות ובאקווריומים מקצועיים. יתרה מכך, השגת פיראניות לגידול ביתי קשה מאוד, ולרוב כרוכה בייבוא בלתי חוקי. גם החוק הישראלי אוסר ייבוא, החזקה ומכירה של דגי פיראניה. האיסור החוקי במקומות רבים בעולם בגידול פיראניה נובע מהסיכוי שתשוחרר במזיד או בשוגג למקורות מים מקומיים, תתחרה במינים מקומיים ותהווה סכנה לאדם הבא במגע עם מקור המים.
דגי הפיראניה ידועים בעיקר בשל שיניהם החדות, שהוציאו להם מוניטין של אוכלי בשר רצחניים; זהו מיתוס הנכון רק בחלקו: רק לעיתים נדירות (בעיקר כשהמים רדודים והמזון נדיר) יתקפו פיראנות אדם בריא המסוגל לנוע[1]. בכל זאת, תועדו מקרים של פיראניות הטורפות אדם חי.(בריא)[2].
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
