פיליפ נוויל פרנץ' (אנגלית: Philip Neville French; 28 באוגוסט1933 – 27 באוקטובר2015) היה מבקר קולנוע ומפיק רדיו אנגלי. פרנץ' החל את הקריירה שלו כעיתונאי בסוף שנות החמישים, ובהמשך היה למפיק ברדיו BBC. לאחר מכן החל לכתוב ביקורות קולנוע. הוא החל לכתוב עבור "האובזרבר" בשנת 1963 והמשיך לכתוב שם ביקורות באופן קבוע עד פרישתו בשנת 2013.[1]
בין ספריו "The Moguls Movie: An Informal History of the Tycoons Hollywood" משנת 1969 ו-"Westerns", שהפיע בגרסה מחודשת בשנת 2005. הוא גם כתב את הספר "Cult Movies" בשנת 1999 יחד עם קארל פרנץ', אחד מבניו.
בין 1959 ל-1990, כאשר פרש לפנסיה מוקדמת, היה פרנץ' מפיק ברדיו BBC. תחילה היה מפיק בשירות הצפון אמריקאי של הרדיו, אך עיקר הקריירה שלו ב-BBC הייתה ברדיו הבריטי המקומי. הוא היה מפיק שיחות ב-BBC בשנים 1961–1967, ואחר כך מפיק בכיר בתאגיד משנת 1968. בשנות השישים הוא הפיק את "The Critics" ברשת BBC Home Service ובשנים 1974 עד 1990 הפיק את התוכנית שירשה את הקודמת, "Critics' Forum", ברדיו BBC 3. למינויו כמבקר הקולנוע של "האובזרבר" התנגד מנהל רדיו 3, סטיבן הרסט (אנ'), שחש שפרנץ' לא יצליח להיות מפיק חסר פניות תוך שהוא עובד גם כמבקר קולנוע רגיל. התנגדות זו נדחתה על ידי הממונה על הרסט, הווארד ניובי (אנ').
פרנץ' זכה בתואר "מבקר השנה" בפרסי העיתונות הבריטיים (אנ') בשנת 2009.[7] הוא מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE) ב-2013 בשל השפעתו בתחום הקולנוע.[8] פרנץ' היה ידוע בזיכרונו יוצא הדופן. מבקר הקולנוע של "הגרדיאן" מייקל בילינגטון (אנ') מונה לקצין באותו זמן כמו פרנץ'. בילינגטון נזכר: "סיימתי שיחת טלפון עמו בביטוי, "נתראה בארמון". במהירות רבה, הוא ענה, "כמו שאמר דירק בוגרד לביל קר בסרט "Appointment in London" בשנת 1953".[9]
באוגוסט 2013 פרש מתפקידו כמבקר הקולנוע של "האובזרבר", ביום הולדתו ה-80.[10]
לפרנץ' ולאשתו השוודית קרסטי מולין, נולדו שלושה בנים.[1] בנם הבכור, שון פרנץ', מחבר עם אשתו מותחנים בשם ניקי פרנץ' (אנ'),[11] ובנו הצעיר, קארל, הוא עורך וסופר.[12]
מותו
לאחר שנים של בריאות לקויה,[13] מת פרנץ' מהתקף לב ב-27 באוקטובר 2015, בן 82.[1]
לאחר מותו, אמר עורך "האובזרבר" ג'ון מלהולנד (אנ') כי פרנץ' היה "דמות ענקית" בהיסטוריה של העיתון ו"חלק מהנשמה שלו ב-50 השנים האחרונות", והוסיף:
הוא היה מבקר מבריק, שדורות של אוהבי קולנוע ומפיקי קולנוע כאחד כיבדו את בקיאותו ואת שיקול דעתו. היה גם תענוג לעבוד לצדו. הוא היה תמיד חם ונדיב לעמיתים ולאלפי הקוראים שבהם נתקל. הוא נערץ כאחד המבקרים הנבונים ביותר בדורו, שאהבתו לקולנוע זרחה דרך כתיבתו הבורקת ושובת הלב. הוא יחסר לו מאוד, אך ייזכר בחיבה ובכבוד על ידי המון המעריצים שלו.[14]
בנו של פרנץ', שון, אמר "אם הקוראים הרגישו שהם מכירים אותו, זה משום שהוא הכניס את אישיותו לכתיבה. הוא היה אדם מצחיק מאוד, עם מבט קומי מעט קודר על העולם ועם האובססיה הזו למשחקי מילים".[14] ב"דיילי טלגרף" נאמר כי פרנץ' היה "זקן מבקרי הקולנוע האנגלים", ומספר הסרטים שבהם צפה הוערך ב-14,000 סרטים.[5]
ספריו
1969, Movie Moguls. An Informal History of the Hollywood Tycoons, Weidenfeld & Nicolson, ISBN 978-0-297-76266-9
1974, Westerns: Aspects of a Movie Genre, Viking Press, ISBN 978-0-670-75727-5
1980, Three Honest Men: Edmund Wilson, F.R.Leavis, Lionel Trilling – A Critical Mosaic, (ed.) Carcanet Press, ISBN 978-0-85635-299-7
1995, "Wild Strawberries" (BFI Film Classics) (with Kersti French), BFI Publishing, ISBN 978-0-85170-481-4
1999, Cult Movies, (with Karl French), Pavilion Books, ISBN 978-1-86205-172-0
2008, Censoring the Moving Image: Manifestos for the Twenty-first Century, (with Julian Petley), University of Chicago Press, ISBN 978-1-905422-55-5
2011, I Found it at the Movies: Reflections of a Cinephile, Carcanet Press, ISBN 978-1-84777-129-2
