PROFILPELAJAR.COM

פיליפ לודוויג הראשון, רוזן הנאו-מינצברג
Philipp Ludwig I. von Hanau-Münzenberg
לידה	21 בנובמבר 1553; הנאו, רוזנות הנאו-מינצברג
פטירה	4 בפברואר 1580 (בגיל 26); הנאו, רוזנות הנאו-מינצברג
מדינה	גרמניה
השכלה	אוניברסיטת טיבינגן
בת זוג	מגדלנה, רוזנת ולדק
שושלת בית הנאו
אב	פיליפ השלישי, רוזן הנאו-מינצברג
אם	הלנה, רוזנת פפאלץ-זימרן
צאצאים	ראו בהמשך
יורש העצר	פיליפ לודוויג השני, רוזן הנאו-מינצברג

פיליפ לודוויג הראשון, רוזן הנאו-מינצברג (בגרמנית: Philipp Ludwig I. von Hanau-Münzenberg‏; 21 בנובמבר 1553 – 4 בפברואר 1580) היה רוזן הנאו-מינצברג החל משנת 1561 בה ירש את אביו עד מותו.

ביוגרפיה

רקע

פיליפ לודוויג הראשון היה בנם של פיליפ השלישי, רוזן הנאו-מינצברג והלנה, רוזנת פפאלץ-זימרן. סנדקיו היו:

הדוכסית מריה מפפאלץ-זימרן (1519–1567), אשתו של פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ.
הרוזן פיליפ מזולמס-בראונפלס
הרוזן לודוויג משטולברג-קניגשטיין

תחביבו היה איסוף מדליות ומטבעות.

נוער

ילדות

לא ידוע מאומה על שנותיו הראשונות, בשנת 1560, עת היותו בן 7 שנים מינהו אביו לפקיד מחוז שטיינו, תפקיד רשמי בלבד ככל הנראה, שנה לאחר מכן מת אביו ופיליפ לודוויג ירש אותו, ועדת עוצרים מונתה לצורך הממשל.

עוצרות

המועצה הוקמה לבקשת אמו, ומונו לה שלושה עוצרים:

יוהאן השישי, רוזן נסאו-דילנבורג, קרוב משפחתו הרחוק של פיליפ לודוויג
פיליפ הרביעי, רוזן הנאו-ליכטנברג, דודנו הרחוק של פיליפ לודוויג
האלקטור פלטין פרידריך השלישי, מוזכר כעוצר הראשי בספרות, אך אין כל עדות לפעולותיו.

הרוזן ריינהרד הראשון מזולמס, שהיה אפוטרופוס של אביו של פיליפ לודוויג, וקרוב אליו משפחתית התעלם מן המועצה, ככל הנראה כיוון שציפה להיות יורש העצר וכבר הוסמך לכך וכעת היה עליו לוותר על כך, ייתכן שהסיבה לכך היא שריינהרד היה קתולי בעוד הנאו-מינצברג חלק מן הרפורמציה. מצד שני הניגוד הדתי לא בלט באותה תקופה כמו בדורות לאחר מכן, כאשר רוזן הנאו-ליכטנברג שלט בהנאו-מינצברג וגרם לעימותים אלימים רבים בשלטון, בתקפותו של פיליפ לודוויג הראשון הוגבלה הבעיה לשאלה איזה חינוך יקבל הנער, בסופו של דבר הושגה הסכמה בין העוצרים.

חינוך

הרוזן פיליפ לודוויג הצעיר תואר על ידי מוריו שנער הלהוט ללמוד, משנת 1563 בחנו עוצריו את האפשרות לשלחו ללמוד חוץ לאימפריה, אך הדבר לא הגיע לידי ביצוע והוא נותר שלוש שנים בדילנבורג, שם התחנך יחד עם אחיו הצעיר של אפוטרופוסו, הנרי מנסאו-דילנבורג (1550–1574), בשנים 1567–1569 למדו שניהם יחד באוניברסיטת שטרסבורג, ולאחר מכן באוניברסיטת טיבינגן, כאן נפגש הרוזן לראשונה במחלוקת הדת החריפה שבתנועה הפרוטסטנטית.

לאחר זמן מה בטיבינגן המשיך להתחנך בצרפת, והגיע לפריז בשנת 1572, שם יצר קשר על האדמירל גאספאר דה קוליני השני, מנהיג ההוגנוטים, ונמלט מטבח ליל ברתולומאוס הקדוש וחזר לבוקסווילר בירת הנאו-ליכטנברג.

הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת בזל, ובשנת 1573 נסע לטייל באיטליה ובסוף למד באוניברסיטת פדובה, וברומא, עד שחזר דרך וינה בשנת 1574, תוכנית לימוד זאת הייתה יוצאת דופן עבור רוזן.

שלטון

ב-13 בנובמבר 1562 עבר הקיסר פרדיננד הראשון דרך הנאו בדרכו להכתרת בנו מקסימיליאן השני, שנערכה ב-24 בנובמבר בפרנקפורט, פרדיננד התקבל בברכה על ידי פיליפ לודוויג והשניים יצאו יחד לצייד.

ב-1563 הוקמה בהנאו מועצה שהסדירה מנהלית את ההרפורמציה הפרוטסטנטית, תחילה הייתה המועצה מחלקה ברוזנות שנוהלה על ידי בנו, הרוזן פיליפ לודוויג השני, אך ב-1612 הופרדה הכנסייה על פי חוק והייתה למוסד עצמאי.

הרוזן פיליפ לודוויג השני החל לשלוט למעשה בשנת 1575, ממשלתו מאופיינת בתמרון זהיר בין הפלגים והטריטוריות השונות באימפריה, ופעילות רבה ביצירת יחסים פוליטיים באימפריה, בשנת 1578 החלה לפעול בהנאו גם הכנסייה הלותרנית של הנאו-ליכטנברג החלה להתבסס אף בהנאו-מינצברג, הרוזן פעל בזהירות רבה ולא פנה, וככל הנראה כנגד דעתו האישית, לכיוון הזרם הקלוויניסטי הקיצוני היותר, בנו ויורשו, הרוזן פיליפ לודוויג השני, ביצע לאחר שנים את הרפורמציה השנייה שפנתה אל הקלוויניזם.

בתקופת שלטונו של הרוזן פיליפ לודוויג הראשון, ההוא צירף לרוזנות הנאו את הכפרים דוריים, שוולהיים ורודגן ואת המנזרים לשעבר קונראדסדורף והירזנהיין ואת שליש מחוז רוברטנברג מרוזן שטולברג. אזורים אלה היו בעבר משועבדים. הוא גם רכש את אובר-אשבאך, נידר-אשבאך, שטיינבאך והולצהאוזן.

מוות

הרוזן פיליפ לודוויג הראשון מת באופן פתאומי, הוא התלונן על חולשה ובחילות במשך שלושה או ארבעה ימים קודם מותו, אבל אפילו הוא לא התייחס לכך ברצינות, הוא התעלף במפתיע בין השעות ארבע לחמש בצהריים, ומת זמן קצר לאחר מכן.

הוא נקבר בכנסיית סנט מרי בהנאו, צמוד לקיר הדרומי של הקפלה, בקרבת אביו, מעל קברו הותקן כיתוב שלאחר שנים נחשב כדוגמה עיקרית לאמנות הרנסאנס הגבוהה, הכיתוב נהרס במלחמת העולם השנייה, וכמה שברים נשמרים עד היום במוזיאון ההיסטוריה שלה הנאו, המקום של הכיתוב מסומן כיום על הקיר.

אלמנתו, הרוזנת מגדלנה מולדק, נישאה ב-1581 ליוהאן השביעי, רוזן נסאו-זיגן.

משפחתו

הרוזן פיליפ לודוויג השני נישא למגדלנה, רוזנת ולדק (1558-1599), בין 2 בפברואר ל-6 בפברואר 1576 (המקורות חלוקים בתאריך המדויק, האפוטרופוס שלו התנגד לנישואים עקב היות הכלה בדרגת רוזנות נמוכה משל הנאו, ייתכן שהוא נישא לה מתוך אהבת אמת או כדי להתמודד עם הדומיננטיות הפוליטית של נסאו על פני הנאו.

לזוג נולדו ארבעה ילדים:

פיליפ לודוויג השני (18 בנובמבר 1576 - 9 באוגוסט 1612)
יוליאנה (13 באוקטובר 1577 - 2 בדצמבר 1577) נקברה בכנסיית סנט מרי.
וילהלם (24 באוגוסט 1578 - 14 ביוני 1579) נקבר בכנסיית סנט מרי.
אלברט מהנאו-מינצברג, (12 בנובמבר 1579 - 19 בדצמבר 1635)

אילן יוחסין

פיליפ השני, רוזן הנאו-מינצברג

יוליאנה משטולברג

יוהאן השני, רוזן פפאלץ-זימרן

ביאטריקס מבאדן

פיליפ השלישי, רוזן הנאו-מינצברג

הלנה, רוזנת פפאלץ-זימרן

פיליפ לודוויג הראשון, רוזן הנאו-מינצברג

לקריאה נוספת

Adrian Willem Eliza Dek: De afstammelingen van Juliana van Stolberg tot aan het jaar van de vrede van Munster, Zaltbommel, 1968.
Reinhard Dietrich: Die Landesverfassung in dem Hanauischen, in: Hanauer Geschichtsblätter issue 34, Hanau 1996, ISBN 3-9801933-6-5.
Rolf Glawischnig: Niederlande, Kalvinismus und Reichsgrafenstand 1559–1584. Nassau-Dillenburg unter Graf Johann VI, in: Schriften des Landesamtes für geschichtliche Landeskunde issue 36, Marburg, 1973.
Hatstein, handwritten chronicle in the archives of the Hanauer Geschichtsverein.
Carl Heiler: Johann Adam Bernhard's Bericht von der Jugendzeit des Grafen Philipp Ludwig I. von Hanau, in: Hanauisches Magazin issue 11, 1932, p. 25-31.
Heinrich Neumann: Eine gräfliche Reise vor mehr als 350 Jahren, in: Hanauisches Magazin issue 11, 1932, p. 92.
Reinhards von Isenburg, Grafen zu Büdingen, an den jungen Grafen Philipp Ludwig in Anno 1563 den 6. Dec. selbst verfertigtes Consilium, sich vor und in der Regierung zu verhalten, partially in: Hanauisches Magazin issue 8, 1785, p. 32–34.
Hermann Kersting: Die Sonderrechte im Kurfürstenthume Hessen. Sammlung des Fuldaer, Hanauer, Isenburger, Kurmainzer und Schaumburger Rechts, einschließlich der Normen für das Buchische Quartier und für die Cent Mittelsinn, sowie der im Fürstenthume Hanau recipirten Hülfsrechte, Fulda, 1857.
Gerhard Menk: Philipp Ludwig I. von Hanau-Münzenberg (1553–1580). Bildungsgeschichte und Politik eines Reichsgrafen in der zweiten Hälfte des 16. Jahrhunderts, in: Hessisches Jahrbuch für Landesgeschichte vol. 32, 1982, p. 127–163.
Georg Schmidt: Der Wetterauer Grafenverein, in: Veröffentlichungen der Historischen Kommission für Hessen, vol. 52, Marburg, 1989, ISBN 3-7708-0928-9.
Reinhard Suchier: Genealogie des Hanauer Grafenhauses, in: Festschrift des Hanauer Geschichtsvereins zu seiner fünfzigjährigen Jubelfeier am 27. August 1894, Hanau, 1894.
Johann Adolf Theodor Ludwig Varnhagen: Grundlage der Waldeckischen Landes- und Regentengeschichte, Arolsen 1853.
K. Wolf: Die vormundschaftliche Regierung des Grafen Johann des Älteren von Nassau-Dillenburg, in: Hanauisches Magazin, issue 15, p. 81 and issue 16, p. 1.
Ernst J. Zimmermann: Hanau Stadt und Land, third edition, Hanau, 1919, reprinted 1978.