האזור כולל יערות המורכבים בעיקר מעצי אלון, אדר (מייפל) וערמון, ומצוקים הנופלים בחדות אל תוך הים. בשיאו, מגיע גובה ההרים באזור ל-1610 מטר. יערות פיליון נפגעו מהשריפה הגדולה שהתחוללה באזור בשנת 2007, אך מאז השתקמו.
רוב הכפרים בהר פיליון נוסדו בסביבות המאה ה-13 על ידי יוונים שנמלטו מהשלטון הטורקי הכובש אשר גבה מהם מיסים כבדים. האזור נכבש על ידי היוונים מהטורקים ב-1881 בסיוע בריטי, אך נותר מבודד למדי עד שנות ה-50, רק אז חוברו הכפרים בפיליון למערכת החשמל ונסללו כבישים ראויים למעבר מכוניות. בפיליון המודרנית 24 כפרים שעדיין שומרים על הבנייה המסורתית באזור המתבססת בעיקר על אבן, חימר וגגות צפחה.
הכפר מקרניציה עם גגות צפחה בצד הצפון מערבי של הרי פיליון
חצי האי פיליון נחשב לאחד האזורים היפים ביוון, ועל כן זוכה לתיירים רבים המגיעים לאזור בשל מסלולי הטיול הרגליים, הכפרים השלווים והחופים. בחורף יש במקום גם אתרי סקי. בין הכפרים הבולטים והמתוירים באזור ניתן למנות את צמד הכפרים מקרניציה (Makrinitsa) ופורטריה (Portaria), זגורה (Zagora), חורפטו (Horefto), צנגרדה (Tsagarada), מילייס (Milies) וויטסה (Vitsa)., הכבישים בפיליון הרריים, תלולים ומפותלים, ולכן על אף המרחק האווירי הקצר יחסית בין הכפרים, זמן הנסיעה הנדרש לעיתים ארוך יותר משנדמה. בפיליון אין מלונות גדולים אלא בעיקר אכסניות קטנות ומשפחתיות הקרויות Domatia. בקרבת חופי פיליון נמצאים מספר איים קטנים אליהם ניתן להגיע בהפלגה קצרה: סקיאטוס, סקופלוס ואלוניסוס.
המשקה החריף נפוץ בפיליון אינו האוזו המוכר אלא גרסה מעט שונה שלו הנקראת ציפורו (Tziporo).
