PROFILPELAJAR.COM

פיטר גרינוויי
Peter Greenaway
לידה	5 באפריל 1942 (בן 82); ניופורט, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1964
מקום לימודים	בית הספר פורסט; Walthamstow College of Art ;
בן או בת זוג	Saskia Boddeke
פרסים והוקרה	פרס מכונת הזמן (2001); פרס באפט"א לתרומה בריטית משמעותית לקונלוע (2014); פרס פסטיבל הקולנוע של סיטגס לבמאי הטוב ביותר (1989); גביע סאת'רלנד (1980); פרס עגל הזהב לתסריט הטוב ביותר (2007); מפקד במסדר האימפריה הבריטית ;
	פרופיל ב-IMDb

פיטר גרינוויי (באנגלית: Peter Greenaway; נולד ב-5 באפריל 1942) הוא במאי קולנוע ותסריטאי וולשי.

גרינוויי הוא צייר בהכשרתו והוא משמש כפרופסור ללימודי קולנוע בבית הספר הגבוה בסאס פה שבשווייץ. הוא נודע בחזון הוויזואלי יוצא הדופן של סרטיו ובנכונותו לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת כגון עירום, קניבליזם ופטישיזם.

ביוגרפיה

גרינוויי נולד בשנת 1942 בשכונת פועלים בניופורט שבויילס, לאב אורניתולוג. לאחר שלא התקבל ללימודי קולנוע ב-Royal College of Art Film School החל גרינוויי בהכשרתו כצייר ב-Walthamstow Art School. עם תום לימודיו מצא גרינוויי עבודה זמנית, תחילה כשומר-סף ואחר כעוזר שלישי לעורך במכון הסרטים הבריטי. מאוחר יותר מצא גרינוויי עבודה כעורך ב-COI, משרד ההסברה הבריטי, ובמקביל השלים לימודי תואר שני בקולנוע. במהלך עבודתו כעורך רכש גרינוויי מצלמת 16 מ"מ צנועה והחל לצלם סרטים קצרים ולפתח תאוריה לגבי קולנוע לא-נרטיבי הנשען באופן בלעדי על הדימוי. תאוריה זו נבעה, לטענתו, בעיקר מחוסר תקציב.

סרטיו הקצרים הראשונים של גרינוויי הושפעו מקולנוע אנטי-נרטיבי של יוצרי האוונגרד האמריקאי כגון הסטרקטורליסט הוליס פרמפטון, שלא הראו, לדבריו, שום ניסיון להגיע לאמת האובייקטיבית כמו במסורת הדוקומנטרית של ג'ון גרירסון. כמו כן הוא הושפע מצורתם של הסרטים הדוקומנטריים-אינפורמטיביים הממשלתיים. במספר סרטים קצרים שלו מאותה תקופה ניתן למצוא סממנים פרודיים על סוג זה של סרטים דוקומנטריים אותם יצר בעצמו במסגרת עבודתו במשרד ההסברה.

כבר בסרטו משנת 1975, "חלונות", ניתן למצוא מאפיינים רבים שמלווים את סרטיו בהמשך דרכו: סטטיות, משחקי מילים, הומור שחור, נוף כפרי אידילי, מוזיקה ומבנה כללי.

הסרט "חלונות" (Windows) מורכב מבחינה חזותית מסדרה של צילומי חלונות סטטיים, מהם עם דגש על מסגרת החלון ומהם על הנוף הכפרי הנשקף מהם, כאשר בפסקול נשמע קריין המקריא שורה של עובדות סטטיסטיות לגבי אנשים שנפלו מחלונות בשנת 1973: " […] of the 18 men, 2 jumped deliberately, 4 were pushed, 5 were cases of misadventure and one under the influence of an unknown drug, thought that he could fly". בסרטיו הקצרים של גרינוויי ניתן למצוא מתח וניגודיות בין התמונה והפסקול. נוף פסטורלי, תצלומי מפות, רישומים, כרטיסי ברכה ותמונות סטילס מלווים בקריינות של סיפורים, רשימות והיסטוריות פיקטיביות.

בשנת 1980, במקביל לעזיבתו את עבודתו במשרד ההסברה, ביים גרינוויי את סרטו הראשון באורך מלא, The Falls, סרט מוקומנטרי שאורכו שלוש שעות. הסרט היה לסרט הבריטי הראשון מזה שלושים שנה שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר של ה-BFI.^[^{דרוש מקור]} הסרט מביא בצורה חיצונית של סרט דוקומנטרי הממומן על ידי משרד רשמי, את ה"ביוגרפיות" של 92 נפגעי ה-VUE (ראשי תיבות של אירוע אלים בלתי ידוע), ששמותיהם מתחילים באותיות F-A-L-L. אלה מופיעים בסרט ממוספרים ועל פי סדר האלפבית, כפי שנלקחו, כך על פי הסרט, מהמילון של הוועדה החוקרת את האירוע האלים הבלתי ידוע.

הסרט שביסס את גרינוויי כבמאי מסחרי היה הסרט "חוזה השרטט" (The Draughtsman's Contract), הפקה משנת 1982^[1]^[2], שהופיעה מאז בכל פסטיבל קולנוע נחשב בעולם. בעקבות סרט זה הצליח גרינוויי להשיג מימון בינלאומי לסרטיו הבאים וכך לביים עוד סרטים עלילתיים רבים, רובם ככולם מובנים דרך עקרונות ארגון כגון מספור, רשימות סטטיסטיות, אלף-בית או על פי סדרות של ציורים. מאז ביים גרינוויי סרטים רבים באורך מלא, כתב תסריטים, הפיק סרטים קצרים, עבד בטלוויזיה, פרסם את תסריטיו וכן רומנים, הציג תערוכות רבות בכל רחבי אירופה וביים אופרה^[3].

באחד עשר מסרטיו שיתף גרינוויי פעולה עם המלחין הבריטי מייקל ניימן. בין השאר הלחין ניימן את הפסקול לסרטים "חוזה השרטט", "טובעים במספרים" ו"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" שיצא כאלבום בשם זה. המלחין הפלמי-בלגי וים מרטנס כתב את המוזיקה לסרטו "כרס של ארכיטקט".

בשנת 2003 החל לעבוד על פרויקט המולטימדיה "המזוודות של טולס לופר" ("The Tulse Luper Suitcases"), יצירה שכללה הפקה של שלושה סרטים (שהראשון בהם הוצג בפסטיבל הקולנוע בקאן)^[4], חומרי מדיה על תקליטורים, אתר אינטרנט ותערוכה מתמדת^[5]. בספטמבר 2004 הציג את היצירה, והעביר עליה כיתת אמן, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה^[5]. בנוסף קיבל פרס על מפעל חיים בטקס הפתיחה של הפסטיבל^[6].

באוקטובר 2008 היה אורח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה בפעם השנייה, והציג את סרטו "משמר הלילה", שבו הוא חשף את חייו הדרמטיים של הצייר רמברנדט, ובעיקר תעלומה שמסתתרת מאחורי הציור המפורסם, נושא שם הסרט^[7]. שנה אחר כך יצר סרט המשך ל"משמר הלילה", סרט תיעודי בשם "רמברנדט: אני מאשים", שבו יוצא גרינאווי נגד האדישות האנושית לסיפור התעלומה שהוא ניסה לחשוף בשפת הציור.

בשנת 2011 הציג בגלריה שלוש בתל אביב את התערוכה "מים כבדים", שכללה אוסף של ציורים מפושטים שיצר^[8].

בספטמבר 2013 היה גרינאוויי שוב אורח הכבוד בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, הציג את סרטו "גולציוס ואנסמבל השקנאי" וכן קיים מפגש שבו הציג מקבץ של כ-35 מסרטיו הקצרים שהופקו לאורך ארבעה עשורים ושוחח על פורמט הסרט הקצר^[9]. בספטמבר 2015 היה גרינאוויי אומר להיות אורח הפסטיבל פעם נוספת ולשתתף בהקרנת הבכורה המקומית של סרטו "אייזנשטיין בגואנאחואטו", אולם טיסת "ארקיע" שאיתה אמור היה להגיע לישראל בוטלה והוא פיספס את ההקרנה^[10]. בפסטיבל 2023 נערך מחווה לגרינוויי עם הקרנה של חמישה מסרטיו^[11].

פילמוגרפיה חלקית

לקריאה נוספת

Lawrence, Amy. (1997) The Films of Peter Greenaway. Cambridge University Press, Cambridge.
Wood, Alan. (1996) Being Naked Playing Dead: The Art of Peter Greenaway. Manchester University Press, Manchester.