המפיק גבריאל פסקל רצה ליצור סדרה של סרטים המבוססים על יצירותיו של שו, ואת "פיגמליון" בראשם. הוא נפגש עם שו כדי לקבל ממנו אישור לתוכניותיו. שו לא שש לאשר עיבוד קולנועי ל"פיגמליון" בשל האיכות הגרועה של עיבודים קודמים שהתבססו על יצירותיו. פסקל הצליח לשכנע אותו שתהיה לו שליטה מלאה על העיבוד, ובהמשך עיבד לקולנוע מחזות נוספים של שו "מייג'ור ברברה", "קיסר וקלאופטרה" ו"אנדרוקלס והאריה".
בסרט "פיגמליון" הושמטו סצנות אחדות מהמחזה שלא היו הכרחיות, ונוספו על ידי שו עצמו סצנות ודיאלוגים אחרים. גם איאן דלרימפל, אנאטול דה גרונוולד וקיי וולש תרמו לתסריט. נוספה סצנה שלמה בחדר הנשפים, והוצגה דמות חדשה בשם הרוזן אריסטיד קרפתי. הדמות מופיעה גם במחזמר "גבירתי הנאווה" בשם פרופ זולטן קרפתי. במחזה המקורי הדמות רק מוזכרת בסצנה האחרונה, אבל לא מופיעה על הבמה.
בניגוד לרצונו של שו, הסרט נגמר ב"סוף טוב". אלייזה אמנם עוזבת את ביתו של היגינס יחד עם פרדי אבל בסצנת הסיום היא חוזרת אל היגינס.
הפקה
שו בחר בוונדי הילר לגלם את אלייזה דוליטל אחרי שראה אותה מופיעה על הבמה בהפקות של המחזה "פיגמליון" ושל המחזה "ז'אן ד'ארק". ברשימת הקרדיטים נרשמה הילר כמוצגת לראשונה, אבל היא הופיעה על המסך כבר ב-1937 בסרט "Lancashire Luck".
הבחירה של שו לתפקיד היגינס היה השחקן צ'ארלס לוטון. בסרט מופיעים לראשונה השחקן אנתוני קווייל והשחקנית קתלין נסביט, ש-18 שנה אחר כך תגלם את גברת היגינס בהפקה בברודוויי של "גבירתי הנאווה".
עורך הסרט היה דייוויד לין שגם ביים את הסצנות בהן היגינס מלמד את אלייזה. מעצב התפאורה היה לורנס אירווינג והצלם היה ג'ק הילדיארד, מי שצילם אחר כך את סרטיו של לין "הגשר על הנהר קוואי", "The Sound Barrier", ו"בנות גידלתי".
^"Hollywood MERRY GO ROUND". The Barrier Miner. Broken Hill, NSW: National Library of Australia. 29 ביוני 1939. p. 5 Edition: HOME EDITION. נבדק ב-5 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^Balio, Tino (2009). United Artists: The Company Built by the Stars. University of Wisconsin Press. ISBN978-0-299-23004-3. p220
