PROFILPELAJAR.COM

פטר הראשון פטרוביץ', שליט מונטנגרו
Petar Prvi Petrović Njegoš
לידה	אפריל 1749; נייגושי, מונטנגרו
פטירה	18 באוקטובר 1830 (בגיל 81); צטיניה, מונטנגרו
מדינה	נסיכות-בישופות מונטנגרו
שושלת פטרוביץ'-נייגוש
אב	מרקו פטרוביץ'-נייגוש
אם	אנג'ליה מרטינוביץ'

פֶּטֵר הראשון פטרוביץ' נְייֶגוש (בסרבית קירילית: Петар I Петровић Његош, בסרבית לטינית: Petar Prvi Petrović Njegoš - פטאר פרווי פטרוביץ' נייגוש, 1747 או 1 באפריל ? 1748 נייגושי - 31 באוקטובר 1830 צטיניה) היה מנהיג רוחני, פוליטי וצבאי והיסטוריון מונטנגרי, מיטרופוליט-שליט (ולדיקה) (1784–1830) של מונטנגרו, בן לשושלת פטרוביץ' שמושבו היה בעיר צטיניה. כונה גם "פטר הקדוש מצטיניה" (Свети Петар Цетињски - סווטי פטר צטינסקי) אחרי שהוכרז לקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. בזמן שלטונו הארוך חיזק את המדינה המונטנגרית, על ידי איחודם של שבטים יריבים, ייצב את שליטתו כנסיך-ארכיבישוף על חבלי הארץ המונטנגרים, הנהיג את קודקס החוקים הראשון - ה"זאקוניק של פטר הראשון" ("Zakonik Petra Prva"). הוא נודע גם בתוכנית לשחרורה ואיחודה של סרביה. בימי שלטונו הוא עשה צעדים לקראת הנהגת מוסדות שלטון, תרבות וכלכלה מודרניים בארצו: כולל הקמתם של רשויות מיסים, בתי ספר ומיזמי מסחר גדולים. החל משנת 1796 שלט גם ברוב חבל ברדה.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

פטר פטרוביץ' נולד בשנת 1747 או 1748 בנייגושי, על יד צטיניה במונטנגרו לאביו מרקו דמיאנוב מבית פטרוביץ' ואמו אנג'ליה לבית מרטינוביץ'. בעקבות קרובי משפחתו בחר קריירה של נזיר וכומר, בגיל 12 הלך למנזר ובגיל 17 היה לדיאקון. בשנים 1765–1766 שהה פטר פטרוביץ' לצורך לימודים ברוסיה, כשהתלווה לדודו, המיטרופוליט וסילי. ב-1779 בהיותו ארכימנדריט נסע במסגרת משלחת ארצו לווינה כדי לבקש את חסותה וסיועה הכלכלי של הקיסרית מריה תרזה. המיטרופוליט סאבה פטרוביץ' שנפטר ב-1781 בחר בנכדו ועוזרו, ארסניה פלאמנאץ כיורשו בתפקיד הרם. בהתחלה מועמדותו של ארסניה פלאמנאץ נתקלה בהתנגדותם של השבטים המונטנגרים, עד שרכשה את תמיכתו של מנהיג בשם שצ'פן מאלי, שהתחזה לצאר הנרצח פיוטר השלישי של רוסיה והיה לשליטה בפועל של מונטנגרו למשך כמה שנים. פלאמנאץ ששימש כמיטרופוליט עד מותו בשנת 1784, היה פעיל רק לעיתים רחוקות והיה חסר כוח. משפחת ה"גוברנדור" רדוניץ', בתמיכתם של ונציה ואחר כך של ההבסבורגים עלתה באותה תקופה בכוחה וניסתה להרחיק את בני פטרוביץ' ממעמדם כמיטרופוליטים. ראשי השבטים הכירו בפטר כבישוף עוד ב-1783 והוא נשלח לאימפריה ההבסבורגית לצורך הסמכתו.

1784–1799

טקס הסמכתו של פטר פטרוביץ' כבישוף נוהל ב-13 באוקטובר 1784 על ידי מויסיה פוטניק, המיטרופוליט האורתודוקסי של סרמסקי קרלובצי. משם נסע פטר לווינה, בה פגש את קנצלר רוסיה, הנסיך גריגורי פוטיומקין, את הגנרל האוסטרי זוריץ' ואת הגולה מרגוזה, פראנו דולצי. בנסיבות לא ברורות בנובמבר 1785 נסע פטר לפטרסבורג. בעת מסע זה קיבל איומים מקארא מהמוט פאשה משקודרה. אכן ביוני 1785 תקף הפאשה של שקודרה את מונטנגרו וצבא המונטנגרים שמנה 8,000 לוחמים איבד 3,000 מקרב בני צרמניצה וכן חיילים רבים שנפלו בשבי. מהמוט פאשה חצה את בייליצה והעלה באש את היישוב נייגושי. הוא קיבל עזרה משבט ניקשיץ' ובחזרתו לשקודרה חצה את חבל פשטרוביצ'י.

בראש מונטנגרו עמדו אז במקביל המיטרופוליט פטר והגוברנדור יובאן רדוניץ'. רדוניץ' ביקש לנשל את המיטרופוליט מכמה סמכויות אזרחיות ולהשאיר לו סמכויות דתיות בלבד, כך ה"גוברנדור" יהיה אדון העם והמיטרופוליט אדון הכנסייה. השניים התנגשו בזירה הבינלאומית. המיטרופוליט היה מקורב לרוסיה, בעוד שרדוניץ' נתמך על ידי האוסטרים. לפיכך קמו במונטנגרו שני מחנות:"פילורוסי" בראשות המיטרופוליט פטר וה"פילו-אוסטרי" בראשות ה"גוברנדור, רדנויץ'. בסוגיה באם לתמוך בהבסבורגים או לא, שני המחנות היו מסוכסכים בימי המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791) והמלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792). באותה תקופה הייתה מונטנגרו מחולקת בין מחוזות הקרויים "נאחיות". הנאחיות היו: קטונסקה, רייצ'קה, צרמניצ'קה, ליישאנסקה ופייסיבאצ'קה. מחוזות אלה נוהלו על ידי פקידים בכירים, על ידי רדי רדוניץ' ועל ידי המיטרופוליט, בעזרתם של חמישה סרדארים, תשעה וויבודים ו-34 "קנזים" כשהשלטון לבש אפיונים חילוניים ודתיים בו זמנית. ביוני 1788 ביקש יובאן רדוניץ' מהקיסרית יקטרינה השנייה לשלוח למונטנגרו את סופרוניה יוגוביץ', לו הוא הבטיח את כס המלכות של מונטנגרו. רדוניץ' סבר שבדרך זו ידיח קודם את פטרוביץ' ואחר כך יתפטר גם משרותיו של יוגוביץ' וישלוט לבד. הוא שלח איגרת נוספת ב-1789, אחר כך נסע לאוסטריה כדי חזק את תדמיתו בעזרת החצר האוסטרית. אולם בקשתו לשיגור כוחות אוסטריים למונטנגרו נדחתה. אחרי דרישה חוזרת של רדוניץ', בפברואר 1790 הסכים הקיסר ההבסבורגי לשלוח לו תחמושת, בתנאי שתושבי מונטנגרו "יעמדו לצד הקיסר בעת מלחמה, כפי שמצייתים לעות'מאנים בימי שלום". העזרה האוסטרית לא נראתה מובטחת.

ב-1794 השבטים קוצ'י ורובצ'ני שחיו מחוץ למונטנגרו סבלו מאוד מידם הקשה של העות'מאנים. אולם ב-1796 הובס קארה מהמוט פאשה בקרב מרטיניצ'י. בשובו נוצח הפאשה שוב ונהרג בקרב קרוסי ב-22 בספטמבר. בראש מחצית מהצבא המונטנגרי עמד המטרופוליט פטר ובראש המחצית השנייה - הגוברנדור יובאן רדוניץ'. לצד פטר לחמו גם בני שבט הפיפרים. הצבא של מהמוט פאשה שמנה אולי 30,000 חיילים, כולל שבעה קצינים צרפתים, נאבק נגד צבא מונטנגרי של 6,000 לוחמים ונחל אבדות כבדות. ניצחון המונטנגרים הוביל להתפשטות מדינתם, כשהשבטים ביילופאבליצ'י ופיפרי הצטרפו אליה. גם הרובצ'ני, כמו שבטים הרריים אחרים ביקשו להתאחד עם מונטנגרו. משום כך החל מ-1796 נהג פטר לקרוא לעצמו נסיך בישוף של מונטנגרו וברדה. ב-1799 שיגר פטר הראשון אגרות לשבטי מוראצ'ני ורובצ'ני ויעץ להם לחיות זה עם זה בשלום ובסולידריות הדדית. ב-1799 רוסיה שלחה סיוע כספי למונטנגרו וערבה לאינטרסים שלה.

1800–1809

בימי המרד הסרבי הראשון התחיל פטר הראשון לשתף פעולה עם ראש המורדים קאראג'ורג'ה. באותם ימים התבלט פטר פטרוביץ' ביחסיו הבינלאומיים בשני כובעיו כמיטרופוליט וכשליט מונטנגרו. לו תתעוררה הזדמנות היה צפוי שגם מונטנגרו תתקומם נגד ההגמוניה העות'מאנית. השגריר הרוסי בווינה, רזומובסקי, יידע את שר הפנים של ארצו, אדם צ'רטוריסקי על מסר חשאי שקיבל ב-13 בדצמבר 1803 שבו נמסר כי לפטר פטרובי'ץ יש אלפיים לוחמים אך שהוא התכוון לפשוט את גלימת הכמורה וללבוש מדים צבאיים ולהגדיל את צבאו עד ל-12,000 בני אדם. מכיוון שידע שאין צבאו מסוגל להיאבק בעות'מאנים החזקים בהרבה, הוא חיפש להתאחד עם מורדי שומאדיה ואחר כך בסיוע רוסי לפנות נגד הטורקים. פטר שיתף בכוונותיו את המנזר ויסוקי דצ'אני והתכתב גם עם דוסיטיי אוברדוביץ'.

ב-1806 התקדמו כוחות צרפת של נפוליאון אל מפרץ קוטור. צבא מונטנגרי בראשות פטר הראשון וסיועם של כמה פלוגות רוסיות והצי של האדמירל דמיטרי סניאבין דחף אותם בחזרה לרגוזה (דוברובניק). אולם כעבור זמן קצר ביקש הצאר אלכסנדר הראשון מהמונטנגרים למסור לאוסטרים את השליטה במפרץ קוטור. אבל אחרי נסיגת המונטנגרים להרצג נובי, חזר בו הצאר הרוסי מהחלטתו ובעזרת המונטנגרים כבשו כוחותיו את בראץ' וקורצ'ולה. בינתיים עודדה צרפת את האימפריה העות'מאנית לתקוף את רוסיה, שהסיגה את כוחותיה הימיים מהים האדריאטי כדי להגן על האיים היוניים. הסכם טילזיט בין צרפת לרוסיה הבטיח שליטה צרפתית במפרץ קוטור. מוקדם במהלך שנת 1807 שאף פטר לאחד כמה אזורים מאוכלסים בסרבים בתוך ממלכה סרבית מחודשת. בפברואר 1807 הוא תכנן פלישה להצרגובינה ופנה לעזרתו של קאראג'ורג'ה. אחרי קרבות סובודול והתקדמות המורדים הסרבים, דאג קאראג'ורג'ה לשמור על הקשר עם מונטנגרו. עם זאת, הוא לא היה מסוגל להחזיק בקשרים ארוכי טווח עם הסרבים ממונטנגרו, מבוסניה והרצגובינה אחרי דעיכת המרד שלו בשנת 1809 .

1810–1820

ב-1819 יזם פטר הראשון מסע מצליח נגד האלאייט העות'מאני בבוסניה. ב-1820 בצפון מונטנגרו, אנשי ההר ממוראצ'ה בראשות הסרדאר מרקויה מיושקויביץ' נחל ניצחון מזהיר נגד הכוחות העות'מאניים בבוסניה. הדיפת פלישה עות'מאנית מאלבניה בימי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) הביאה להכרת ריבונותה של מונטנגרו באזור השבט פיפרי. פטר חיזק את האיחוד עם שבטי פיפרי וביילופבליצ'י וכשהאחרונים ושאר אנשי "שבע הגבעות" הסתפחו למונטנגרו, נקראה המדינה "ההר השחור (מונטנגרו) והגבעות" (צרנה גורה אי ברדה - Црна Гора и Брда).

פאן-סרביות

ב-1807 עמל פטר הראשון על תוכנית לתחיית הקיסרות הסרבית ("הקיסרות הסלאבית-סרבית) אותה שיתף עם אנשי החצר במוסקבה. מוקדם יותר, ביוני 1804 יידע את הרוסים המיטרופוליט הסרבי סטפן סטרטימירוביץ' שחי באימפריה האוסטרית, על תוכנית דומה. פטר הראשון שאף לאחד את פודגוריצה, ספוז', ז'אבליאק, מפרץ קוטור, הרצגובינה, דוברובניק ודלמטיה עם מונטנגרו. את תואר קיסר סרביה הוא הועיד לקיסר הרוסי. הסכם השלום בין רוסיה לצרפת חיבל בתוכנית. אחרי שכבשו הצרפתים את דלמטיה, הם הציעו לפטר את התואר "פטריארך של כל האומה הסרבית או כל איליריקום". בתנאי שיפסיק את שיתוף הפעולה עם רוסיה ויקבל את החסות של צרפת, הצעה שהוא דחה מחשש להגדלת השפעת האפיפיור באזור. מיטרופוליית צטיניה הגבירה את השפעתה על ברדה ועל הרצגובינה הישנה שראו במונטנגרו מנהיגת המאבק לשחרור. כשקנה מספיק יוקרה והשפעה בשטחים בסביבה, הוא פנה בעצמו לסרביה המהפכנית כאל מנהיגת העל של המאבק לשחרור ולאיחוד.

הנצחה

יורשו לכתר, פטר השני פטרוביץ'-נייגוש הכריז על פטר הראשון כקדוש של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית בשם "פטר הקדוש מצטיניה". כחג שמו נבחר יום מותו - 31 באוקטובר לפי לוח השנה הגרגוריאני (18 באוקטובר לפי לוח השנה היוליאני).