פטימה ביווי נולדה באפריל 1927 בפאטהנאמטיטה (אנ') בממלכת טרוונקור (כיום במדינת קרלה), למשפחה מוסלמית. הוריה היו אנווייטיל מיר סאהיב וחדיג'ה ביווי למשפחת רוותר.[9] היא הייתה הבכורה מבין שמונה ילדים. אביה שהיה עובד מדינה דאג להשכלתם של כל ילדיו.[10]
ביווי סיימה את בית ספר התיכון הקתולי בפאטהנאמטיטה ב-1943, וקיבלה את התואר הראשון שלה בכימיה מהמכללה לנשים, בטריוונדרום. אביה, ששאב השראה מסיפורה של אנה צ'אנדי, שכנע אותה לפתח קריירה במשפטים.[11] היא סיימה תואר במשפטים מהמכללה הממשלתית למשפטים בטריוונדרום.[12][13]
קריירה
קריירה משפטית
ביווי נרשמה כעורכת דין ב-14 בנובמבר 1950 לאחר שסיימה במקום הראשון במבחני הלשכה של מועצת עורכי הדין ב-1950.
היא החלה את הקריירה המשפטית שלה במערכת המשפט בקרלה כאשר ב-1958 מונתה כשופטת מקומית (מונסיף (אנ')), תחת שירותי המשפט של קרלה. היא קודמה לשופטת בכירה ב-1968 ולשופטת מחוזית ב-1972, וכשופטת מחוז ומושב ב-1974.
בינואר 1980 מונתה ביווי לחברה בחבר השופטים של בית הדין לערעורים של מס הכנסה.
ב-4 באוגוסט 1983 מונתה כשופטת בבית המשפט העליון של הודו והייתה האשה הראשונה בתפקיד בהודו. ב-14 במאי 1984 היא הפכה לשופטת קבועה בבית המשפט העליון. היא פרשה מתפקידה ב-29 באפריל 1989, אך ב-6 באוקטובר 1989 הוחזרה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון וכך פרשה פעם נוספת באפריל 1992.
בית המשפט העליון של הודו
מושלת טאמיל נאדו
מאוחר יותר ביווי הפכה למושלת טאמיל נאדו ב-25 בינואר 1997.[14]נשיא הודושנקר דיאל שרמה אמר בטקס מינויה שהתקיים לצד מינוי השופט סוחדב סינג קאנג, לשעבר נשיא בית המשפט העליון בג'אמו וקשמיר, למושל קרלה, כי "ניסיונם ותובנותיהם לגבי עקרונותיה של החוקה והחוקים מהווים נכסים יקרי ערך".[15]
כמושלת המדינה, היא דחתה את בקשות החנינה שהגישו ארבעת האסירים הנידונים בתיק ההתנקשות ברג'יב גנדי. האסירים שלחו את בקשות הרחמים למושלת, והתחננו בפניה שתפעיל את סמכותה לפי סעיף 161 לחוקה (סמכותו של המושל להעניק חנינה).[16]
כמושלת המדינה כיהנה גם כנשיאת אוניברסיטת מדרס (אנ').[17] היא שימשה גם כיו"ר ועדת קרלה למעמדות נחשלים (1993) וחברה בוועדה הלאומית לזכויות אדם (1993–1997).
הקריירה הפוליטית של ביווי נעצרה בשנת 2001 כאשר היא התפטרה מתפקידה לאחר שקבינט האיחוד טען כי היא לא מימשה את חובותיה החוקתיות. למרות שהיא פרסמה הצהרה על התפטרותה, היא שמרה על שתיקה לגבי הביקורת נגדה.[10]
