חצר היהודים בטבריה הוא מתחם בלב המדרחוב (בסמיכת ל"גן הבנים") בו נמצאים מספר בתי כנסת, חלקם פעילים, בהם בית הכנסת העתיק (תקצ"ז-1836), בית הכנסת עץ החיים, בית הכנסת של חסידי קרלין ובית הכנסת "הסניור". כן מצויה במקום אנדרטה לזכר בני טבריה שנפלו במערכות ישראל.
מלון אליזבת (נקרא גם "מלון גינוסר") הוא מלון שנבנה בשנות העשרים על ידי היזם שלמה פיינגולד ובמשך שנים היה אחד ממוקדי התיירות החשובים בטבריה, ואחד המלונות המפוארים בארץ ישראל.
רח' אחד העם פינת רח' ביאליק שכונת קריית שמואל, טבריה
שכונת שלושת הבתים הוקמה ב-1911 על ידי פיק"א לצורך ישוב יהודים מחוץ לחומות טבריה על-מנת שיעסקו בחקלאות. בסופו של דבר נבלעה בשכונת "מואריס" (ששמה שונה בהמשך לשכונת "אחווה").
בית שאן מוזכרת במקורות והיא מיושבת ברציפות מאז התקופה הכלקוליתית (4000 לפנה"ס). היא ממוקמת על צירים של כמה דרכים אסטרטגיות:ירושלים-טבריה; בקעת הירדן-הים התיכון; דרך הים שחיברה בין מצריים למסופוטמיה, נמצאת על נקודת המפגש בין בקעת הירדן לעמק יזרעאל.
אתר שחזור חומה ומגדל בגן השלושה (הסח'נה) הוקם בשנת 1993, נועד להמחיש את תולדות ההתיישבות היהודית בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. השחזור של יישוב חומה ומגדל, הנמצא בשטח הגן, זהה בגודלו לתל עמל, שהוקם בשנת 1936.
מרכז מבקרים המנוהל על ידי עמותה, ששימורו החל לפני כעשור שנים. המרכז ממוקם במבנה הקרוי "בית רחל ינאית" על שמה של רעיית נשיא מדינת ישראל לשעבר, רחל ינאית בן-צבי. תפקידו של המרכז להנציח ולשמר את מורשת יהודי פקיעין ואת מורשת משפחת זינאתי עתיקת-היומין. מרגלית זינאתי, הנצר האחרון למשפחה, מתגוררת במבנה ושומרת על בית הכנסת העתיק בפקיעין הממוקם בסמוך.
תחנת תל א-שמאם או כפר יהושע הייתה התחנה השלישית מבין שמונה התחנות המקוריות של רכבת העמק שנקבעו בשנת 1905. התחנה הכילה שמונה מבני אבן בסגנון גרמני אשר נמצאים במקום גם היום. המבנה המרכזי היה בן שתי קומות ובו שכנו משרדי התחנה. קומתו העליונה של מבנה זה שימשה כמקום מגוריה של משפחת מנהל התחנה. בפאתו המזרחית של בניין זה מצויה כתובת מסולסלת בערבית המציינת את שם התחנה. ממזרח למבנה המרכזי נבנה מגדל מים עגול אשר בו נשמרו המים למילוי הקטרים. שאר המבנים בתחנת כפר יהושע שימשו כמקום מגורי עובדי התחנה, שירותים ציבוריים לנוסעים, מחסן פחמים ובתיהם של הבומבג'י (מפעיל המשאבה, שיבוש ערבי של המקצוע הטורקי פומפג'י מ"פומפה" - משאבה) ושל קוון המסילה.
משטרת נהלל הייתה תחנת משטרה שהוקמה על ידי הבריטים על מנת להגן על ישובי הסביבה. התחנה שוקמה על ידי המועצה לשימור אתרים ומשמשת מרכז מבקרים למורשת השוטר והנוטר העברי בארץ ישראל.
מרכז המבקרים שוכן בכביש 75, בין המושבים בית שערים ותמרת
מעלוּל היה כפרערבי שהתקיים בשוליו הצפוניים של עמק יזרעאל, על שלוחה מערבית של הרי נצרת, כ-6 ק"מ דרומית-מערבית לעיר נצרת. הכפר היה מאוכלס ברובו באוכלוסייה נוצרית. במהלך מלחמת העצמאות, במסגרת מבצע דקל נגד צבא ההצלה, נכבש הכפר ב-15 ביולי1948 על ידי כוח מחטיבת גולני. בתי הכפר נהרסו. לאחר הריסתו עברו רבים מתושביו לנצרת וליפיע הסמוכות. כיום נותרו באתר שתי כנסיות שאחת מהן שופצה בשנת 2010 ומופעלת על ידי צאצאי בני הכפר.
החאן נבנה בין השנים 1896 - 1902 על ידי משפחת סורסוק מבירות ושימש את אריסי המשפחה שעבדו באדמות העמק הסמוכות. לאחר קניית האדמות על ידי היהודים שימש החאן את גדוד העבודה בסלילת כביש חיפה-ג'דה. עם פירוק ביתניה עילית שימש אכסניה לאנשי השומר הצעיר.
הייתה חווה חקלאית שפעלה משנת 1906 ועד לפירוקה בשנת 1929 בסמוך לשכונת חפציבה שבחדרה, על הגדה הדרומית של נחל חדרה. ממערב לה שוכנים תחנת הכוח אורות רבין ופארק נחל חדרה. כיום השטח הוא בבעלותה של חברת החשמל לישראל, ששחזרה את החווה. המקום מכיל את מרכז ההדרכה הארצי של החברה, על שם יורם אוברקוביץ, מוזיאון לתולדות שאיבת המים בארץ ישראל ופארק פתוח.
ישוב חקלאי היסטורי נטוש בנחל געתון בגליל המערבי. הוקם בתקופת ממלכת ישראל (המאה ה-10 לפנה"ס). התפתח בתקופה הצלבנית. בתקופה העות'מאנית שימש כבית אחוזה של משפחת בנקאים נוצרית סורית בשם סורסוק. המקום ננטש זמן קצר לאחר מלחמת העצמאות
מבנה התחנה ששימשה לשאיבת מים מנחל בצת לקיבוץ אילון. צורת הבניה של בנין המשאבה מבוצרת והוא מוקף בגדרות רבות, כנגד הניסיונות לניתוק אספקת המים לקיבוץ בתחילת שנותיו. בבנין המשאבה קומת מגורים ששימשה את חברי הקיבוץ בשמירה על מערכת השאיבה.
שדרת האקליפטוסים הובילה בימי המנדט הבריטי למחנה בריטי שנקרא מחנה "סידני סמית" (Sidney Smith Barracks), על שמו של האדמירל ויליאם סידני סמית. ב-14 ביולי 1941, נחתם במחנה הסכם כניעת כוחות וישי הצרפתיים שישבו בסוריה ובלבנון לכוחות הבריטים ובעלות בריתה, הסכם הידוע בשם "הסכם שביתת הנשק של סאנט-ג'יין (עכו)" (Armistice of Saint Jean d`Acre).
בית עבדאללה פאשה היה אחד מנכסיה של משפחת הבהאא אוללה, ונרכש על ידי עבדול בהאא על מנת לשכן בו את המשפחה המתרחבת וכדי לשמש כמקום להקביל בו את פניהם של עולי הרגל שהגיעו אל העיר. שמו של הבית בא משמו של אחד מבעליו הקודמים, עבדאללה פאשה מושל עכו בשנות העשרים של המאה ה-19. עבדול בהאא המשיך והתגורר במקום משך 13 שנים עד שעקר לחיפה, ובבנין זה הוחזקו שרידיו של הבאב בהיחבא, עד שהונחו במאוזוליאום שנבנה עבורו בחיפה ב-1909.
ממוקם בפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה בעכו, כיום רח' ההגנה, עכו
גן רידוואן, היה ידוע בשם "נעמין" כשמו של הנחל בערבית. הוא נשכר על ידי עבדול בהאא עבור אביו, אשר אהב להעביר במקום את זמנו בערוב ימיו. הבהאא אוללה העניק למקום את השם "רידוואן", היינו גן עדן, ונהג לכנותו גם בשמות "ירושלים החדשה" ו"האי הירוק שלנו".
השוק הלבן הוא מבנה מסחרי בצפון-מזרחה של העיר העתיקה בעכו. הוא זכה לשמו בזכות הטיח הלבן שכיסה את קירותיו. נבנה לראשונה על ידי דאהר אל-עומר באמצע המאה ה-18
המצודה בעכו נבנתה בימי הטורקים על בסיסה של המצודה ההוספיטלרית בצפונה של העיר העתיקה. המצודה הייתה חלק מן המבנה ההגנתי של עכו, וצידה הצפוני שולב בחומה הצפונית ובמגדל השמירה בורג' אל חזינה. המצודה בנויה סביב שתי חצרות מלבניות, אורכה ממזרח למערב הוא כ-170 מטר ורוחבה כמאה מטרים. במהלך המאה ה-20 שימשה המצודה כבית כלא, ובזמן המנדט הבריטי שימשה גם להוצאה להורג של עולי הגרדום. ב-4 במאי1947 נערך אחד ממבצעי האצ"ל הנועזים, פריצת כלא עכו, שבמסגרתו פרצו חברי האצ"ל אל המצודה, ושחררו רבים מן הכלואים בה. לאחר קום המדינה שימש המקום כבית חולים פסיכיאטרי.
מוזיאון אוצרות בחומה הוא מוזיאון אתנוגרפי שמציג את אורח חייהם של בני העדות השונות, תושבי עכו העתיקה והגליל. המוזייאון נמצא בבורג' אל קומנדר, בפינה הצפון מזרחית שבחומה החיצונית של עכו העתיקה. חיילי עמדה, על תחמושתם, התגורו במבנה המלבני המקומר, המשוקע בתוך החומה, ופתח מחבר בינו לבין העמדה. מתחת למבנה, בבסיס החומה, עוברת מנהרה, באורך של כ-80 מטרים ובגובה של כ-10 מטרים, ששימשה למעבר חיילים והיא מחברת את החפיר הפנימי לחפיר החיצוני.
טחנת קמח, בעלת ארבעה מפלסים, שנבנתה בתקופה העות'מאנית. הייתה בבעלות הנזירים הכרמליטים מאמצע המאה ה-19, ומכאן גם שמה. הטחנה פעלה עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ולאחר מכן ננטשה. המקום עדיין שייך לכנסייה הקתולית, ומשנת 2011 מוחכר לרשות ניקוז ונחלים קישון. בשנת 2014 הוצת המקום על ידי אלמונים. ליד הטחנה גשר אבן בעל שתי קשתות הנטוי מעל הנחל.
צריף המגורים בו התגורר עם משפחתו נשיא המדינה יצחק בן צבי במשך 26 שנה. הצריף שכן במקור בשכונת רחביה שבירושלים. בשנת 1952, עם מינויו של בן צבי לנשיא המדינה, פורק הצריף והועבר לקיבוץ בית קשת, לשמש בית תרבות לזכר בנו עלי שנהרג בקרב בית קשת.
נקודת ההתיישבות המקורית של קיבוץ בית קשת, ממזרח לנקודת היישוב הנוכחית. במקום ניצב בית הביטחון של בית קשת, בו שכן בעבר מוזיאון שתיאר את הקרבות באזור בית קשת.
המרכז למורשת הצ'רקסית הוא מרכז מבקרים בכפר כמא שבגליל התחתון, הסוקר את ההיסטוריה של העם הצ'רקסי. במרכז קיים מוזיאון אשר מציג פריטים אותנטיים מהמורשת הצ'רקסית.
מבנה מבוצר שנבנה ב-1945 על ידי סולל בונה, נמצא מצפוןמערב לכנרת ובקרבת נחל עמוד. שטח המצודה כ-1,200 מ"ר (30x40) והיא כוללת חומת מגן, מגדל מים, עמדות תצפית והגנה שימש בתחילה למגורי גרעיני הכשרה של הפלמ"ח ובהמשך כנקודת הקמת קיבוץ חוקוק. עם הרחבת הקיבוץ ננטשה המצודה.
בין השנים 1929-1927 נבנו על הגבעה שלושת בתיה הראשונים של קבוצת כנרת. הבית האמצעי והגדול מתוכם שמר על עיצובו המקורי. הבית עבר שיפוץ בשנת 1988. לאחר מכן הועבר אליו לקומה הראשונה ארכיון הקבוצה. בשנת 2006 נפתח בקומה השנייה מוזיאון לתולדות כנרת. הבית הצפוני מבין שלושת המבנים, נפגע קשות במלחמת השחרור, הוא שופץ הוספו לא תוספות ונוספה קומה שלישית. הבית אינו דומה למבנה המקורי שנבנה. הבית הדרומי הוא הבית בו גדלה נעמי שמר ועליו שרה את השיר "בבית חלומותי אשר בראש גבעה". מבנה זה גם עבר שינויים, אבל עדיין ניכר בו הדמיון למבנה המקורי. בית זה מתוכנן לשימור כחלק ממורשת נעמי שמר.
מצודת טאגארט, תחנת משטרה שהקימו הבריטים בסמח' בשנים 1940–1941, על בסיס תחנת משטרה קטנה שהוקמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה כחלק מתחנת הגבול בין ארץ ישראל הבריטית (פלשתינה) לבין סוריההצרפתית. המצודה נבנתה במודל 'התחנה הכפרית' (2nd Class Police Station) ומספרה הסידורי היה 25. לאחר מלחמת העצמאות ועד לשנת 2003 שימשה התחנה כמפקדת החטיבה המרחבית של צה"ל.
תחנת אל חמה הייתה האחרונה מבין שמונה התחנות המקוריות של רכבת העמק שנבנו בשנת 1904. התחנה, שממוקמת בכניסה לאתר המרחצאות הרומי, הכילה מספר מבני אבן, אשר מרביתם ניצבים במקום גם כיום.
בית הבראה של קופת החולים של ההסתדרות שנבנה בשנת 1961, כלל 200 מיטות והיה הגדול בישראל בזמנו. זהו אחד מארבעה בתי הבראה שבנו האדריכלים זאב ויעקב רכטר עם משה זרחי עבור קופת החולים. המקום נסגר בשנות ה-90 ונפתח מחדש כבית מלון "גרדניה" בשנת 2011.
בית יגאל אלון או מוזיאון אדם בגליל הוא מוזיאון השוכן בקיבוץגינוסר לחוף הכנרת. המוזיאון קרוי על שמו של יגאל אלון שהיה חבר הקיבוץ ונקבר בו, ומשמש מרכז חינוכי לתולדות הגליל.
בשנת 1909 התיישב ביסוד המעלהיואב דוברובין ומשפחתו. בעזרת הידע הרב בחקלאות הקימה משפחת דוברובין חצר אחוזה גדולה ובה משק משגשג. בשנת 1982 הפך המקום למוזיאון.