פדוברנקה (בבלארוסית: Паддабранка באידיש: פאדראבר אנקה) הוא כפר בבלארוס, המשתייך למועצת הכפר מרקוביצקי שבפלך הומל, הנמצא במחוז הומל של רפובליקת בלארוס קרוב לגבול עם אוקראינה. הכפר נודע בעיקר בשל היותו מקום הולדת אביו של של הרבי מליובאוויטש, המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון^[1]. המקום סווג בעבר כשטעטל^[2] כשרוב תושביו (92%) היו יהודים עד להשמדתם על ידי הנאצים בשואה. במקום פעלה אף ישיבה ולפחות שני בתי כנסת עשויים עץ. כיום חיים במקום כ-70 תושבים בלבד.

הכפר פדוברנקה נמצא כ-5 קילומטרים מתחנת הרכבת קרבצובקה (Кравцовка), הנמצאת על קו הרכבת שבין הומל לצ'רניגוב, וכ-44 קילומטרים דרום-מזרחית לעיר הומל. הכפר קרוב לגבולה המזרחי של בלארוס עם אוקראינה^[3]. הוא שוכן על גדות נהר נמילניה, שהוא יובל של נהר סוז'.

הקשרים התחבורתיים של הכפר מבוססים על דרך כפרית המובילה לכביש המהיר בין העיירות בודישצ'ה והומל. מבנה הכפר כולל רחוב אחד ראשי בכיוון מזרח-מערב, כשמצפון לו ישנם שני רחובות קצרים עם בנייה חד-צדדית. הבתים בכפר הם בעיקר בתי עץ בסגנון אחוזות כפריות.

הכפר פדוברנקה נוסד בשנת 1809 כעיירה קטנה (סלובודה) במחוז בליצה שבפלך מוהילב. לימים עבר הכפר לרשות בעלי הומל והפך לפרבר של הכפר דובריאנקה, השוכן במחוז צ'רניגוב שבאוקראינה. משנת 1874 הפך היישוב לעיירה, ובה פעלו מפעל לייצור לבנים ובית מלאכה לעיבוד עורות. בשנת 1878 נוספו לעיירה שני בתי חרושת לעיבוד דגנים. לפי מפקד האוכלוסין של 1897, בעיירה פעלו ארבעה בתי ספר, שני בתי חרושת לעיבוד עורות, שני בתי חרושת לדגנים, 38 חנויות, פונדק ומסבאה. תושבי הכפר עסקו גם בכריתת יערות עבור בעלי האדמות המקומיים.

במהלך המהפכה הרוסית של 1905–1906, התושבים הביעו לעיתים קרובות את מחאתם נגד פעולות השלטון המקומי ובעלי האחוזות. בשנת 1909 נכלל הכפר בתחומי הנפה מרקוביצקי של מחוז הומל שבפלך מוהילוב.

בשנת תער"ג (1913) פרסם רבה של העיירה הרב יואל חייקין (דודו של רבי לוי יצחק שניאורסון) מודעה בעיתון המודיע^[4] שבה הוא מבקש מתלמידים להגיע ללמוד בישיבה שנתייסדה בעיירה פודוברנקה בראשות הרב שמעון בולטון ושקיימת כבר כעשרים שנה, כדי לשכנעם לבוא הוא הצהיר שכל מחסורם של התלמידים יהיו על חשבון תושבי העיירה.

בשנת 1921 התרחש פוגרום בפודובריאנקה, שאורגן על ידי הכנופיה של אטאמן גלאקי. רוב היהודים ברחו מהעיירה. לאחר שהכנופיה הובסה חזרו חלקם. בית ספר להוראה ביידיש נפתח בעיירה בשנת 1924.

בין ה-8 בדצמבר 1926 ל-30 בדצמבר 1927, ושוב מ-27 בספטמבר 1938 ועד 16 ביולי 1954, שימש הכפר כמרכז מנהלי של מועצת הכפר פדוברנקה במחוזות נובוביצ'י וטירקובו שבמחוז הומל. בתקופה זו, רוב תושבי הכפר היו יהודים (92.4% בשנת 1926). בעקבות שדרוג מעמד הכפר לעיירה בשנת 1927, בוטלה מועצת הכפר. עם זאת, בשנת 1938, הושב הכפר למעמד יישוב כפרי ומועצת הכפר הוקמה מחדש.

במהלך השנים פעלו בכפר בית ספר יסודי, בית עם, בית חולים, סניף של אגודת הצרכנות ובית מלאכה לעיבוד עורות. תשע פעמים בשנה נערכו בכפר אף ירידים מסחריים^[5]. בשנת 1929 הוקם בכפר קולחוז בשם "הזריחה האדומה", ובו פעלו סדנאות נעליים, סדנת תפירה, טחנת קמח רכובה על סוסים וטחנת רוח.

כחלק ממלחמת העולם השנייה, 98 מתושבי הכפר נפלו בקרבות.

באוגוסט 1941 נכבשה פודוברינקה על ידי יחידות הוורמאכט. ב-27 בספטמבר 1941 נורו כ-47 יהודים בבית הקברות בפודובריאנקה, בסוף נובמבר 1941 נורו שם עוד כ-40 יהודים וב-24 בינואר 1942 עוד כ-105 יהודים^[6]. בסך הכל כל תושבי העיירה היהודים שלא הצליחו לברוח לפני הכיבוש נטבחו על ידי הנאצים^[7] כחלק מההשמדה השיטתית במהלך מלחמת העולם השנייה, מה הותיר בכפר אחוז קטן של תושבי המקום שאינם יהודים. מאז לא התאוששה אוכלוסיית הכפר שחוותה אף ירידה דמוגרפית.

בשנת 1959 הפך הכפר לחלק מהקולחוז "הדגל האדום", שמרכזו היה בכפר הסמוך מרקוביצ'י.

• 2004 - 34 משקים, 70 תושבים.

• 1809 – 611 תושבים.
• 1897 – 203 בתי אב, 1364 תושבים (לפי המפקד).
• 1909 – 1597 תושבים.
• 1959 – 227 תושבים (לפי המפקד).
• 2004 – 34 משקים, 70 תושבים.