פארק השלום בהירושימה (ביפנית: 広島平和記念公園) הוא פארק זיכרון בלב העיר הירושימה, יפן. הוא מוקדש למורשת של הירושימה כעיר הראשונה בעולם שסבלה מהתקפה גרעינית, וכן להנצחת זכרם של הנפגעים הישירים והעקיפים של הפצצה (כ-140,000 בני אדם)[1][2].
הפארק ממוקם היכן שהתקיים בעבר רובע המסחר והמגורים השוקק של העיר. הפארק נבנה בשטח פתוח שנוצר על ידי הפיצוץ. כיום בפארק מספר של אנדרטאות, מונומנטים, מוזיאונים ואולמי הרצאות אשר מושכים יחדיו למעלה ממיליון מבקרים בשנה[דרוש מקור].
בפארק נערך גם טקס הזיכרון והשלום השנתי, ב-6 באוגוסט (יום ההפצצה), אשר נערך בחסות עיריית הירושימה[3]. מטרת הפארק היא לא רק להנציח את הקורבנות, אלא גם ליצור זיכרון של זוועות הנשק הגרעיני, ולתמוך בשלום עולמי[4].
אנדרטת השלום בהירושימה המכונה לרוב גם "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה" היא אתר מורשת עולמית מאז שנת 1996. הבניין שהפך לאנדרטה תוכנן במקור על ידי האדריכל הצ'כי יאן לטסל. עבודות הבנייה החלו ב-1914 והבניין הושלם ונפתח באפריל 1915, אז החל לשמש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני וכונה "אולם התערוכה המסחרית של הירושימה". כשהוטלה הפצצה האטומית היא התפוצצה במרחק 150 מטרים מהבניין, 600 מטרים מעל האדמה. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. שלד האגף המרכזי של המבנה נותר עומד והוא נשאר כך עד היום. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ את הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית ולסמל של תקווה לשלום בעולם ולתמיכה בהתפרקות מנשק גרעיני.
אנדרטת השלום של הילדים היא פסל אשר מוקדש לזכרונם של ילדים אשר מתו כתוצאה מהפצצה ומנזקי הקרינה שלה. הפסל מתאר ילדה אשר זרועותיה מושטות ומחזיקות עגור מנייר אשר מתנשא מעליה. הפסל מבוסס על סיפורה האמיתי של סדקו ססקי (ביפנית: 佐々木禎子), נערה צעירה אשר מתה מקרינה מהפצצה. היא האמינה שאם תיצור 1,000 עגורי נייר, המחלה שלה תתרפא. עד היום הזה, אנשים (בעיקר ילדים) ברחבי העולם מקפלים עגורי נייר ושולחים אותם להירושימה, שם הם מונחים ליד הפסל. ישנה קולקציה מתחדשת באופן תמידי של עגורי נייר בסמוך לפסל. האנדרטה נחנכה ב-5 במאי1958.[5]
מדי שנה ב-6 באוגוסט, יום ההפצצה, עיריית הירושימה עורכת טקס אבל על הקורבנות, ותפילה להתגשמות שלום עולמי אמיתי. הטקס נערך בשעות הבוקר, מתחיל ב־8:00, מול מצבת הזיכרון בפארק, בנוכחות אזרחים רבים, כולל משפחות הנספים. במהלך הטקס, דקת דומייה נערכת ב־8:15, שעת התפוצצות הפצצה.[6]
הטקס נערך בנוכחות אזרחים יפנים, אורחים מכל העולם, ואישים ציבוריים בולטים דוגמת ראש עיריית הירושימה, המושל של הירושימה, ראש ממשלת יפן ומזכ"ל האו"ם, אשר השתתפותם בטקס קבועה.[7]
טקס מנורות
בערב ה-6 באוגוסט, יום ההפצצה, נערך טקס מנורות מסורתי, טורו נגאשי, אשר מטרתו היא לשלוח את רוחות הנספים על מנורות הנושאות מסרים של שלום. המנורות צפות במי נהר מוטויאסו.
