פאן-בבילוניזם

מפה המציגה את אזור הסהר הפורה (באדום), מרחב גאוגרפי ותרבותי בו קוימו קשרי גומלין בין קהילות, ערים וממלכות במשך אלפי שנים.
סיפור אתרחסיס הבבלי על בריאת האדם והמבול, כתוב על לוח בכתב יתדות
איור של חזון יחזקאל בו נראים כרובים ומרכבת אש, מוטיבים מן המיתולגיה הבבלית

פאן-בבילוניזם (Panbabylonism) היא אסכולה במדע הדתות, אנתרופולוגיה ולימודי תרבות הטוענת שהתרבויות והדתות של המזרח התיכון והציוויליזציה שלהן בכללותה נגזרות במקור ממיתוסים בבליים שבתורם היו מבוססים על אסטרונומיה בבלית (אנ').[1]

סקירה כללית

חברי האסכולה טוענים שלמעשה תרבויות המזרח הקדום לא היו תרבויות נבדלות, אלא הן היוו מערכת תרבותית אחת משותפת (בגרמנית: Weltanschauung); התרבויות אמנם הושפעו מממלכת בבל, אך הן נעשו חלק ממנה. אפילו התנ"ך, לטענתם, היה לא רק מושפע מהתרבות הבבלית, אלא ממש מוטמע מבחינת רעיונית בתרבות הכל-בבלית.

אסכולה קשורה היא "אסכולת התנ"ך-בבל", שטוענת שהתנ"ך והיהדות נגזרות ישירות מהמיתולוגיה הבבלית; שניהם צורות של היפרדיפוזיה בארכאולוגיה.[2]

שתי התיאוריות היו פופולריות בגרמניה, והפאנבביליזם נשאר פופולרי החל מסוף המאה ה-19 ועד למלחמת העולם הראשונה. בין התומכים הבולטים של האסכולה היו: פרידריך דליטש, פטר ינסן, אלפרד ירמיאס והוגו וינקלר.[3][4]

ב-1914 הציע הארכאולוג ג'יימס הנרי ברסטד מאוניברסיטת שיקגו, מייסדו ומנהלו של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו את המונח הסהר הפורה, לתיאור המרחב גאוגרפי והתרבותי בו קוימו קשרי גומלין בין קהילות, ערים וממלכות במשך אלפי שנים. מרחב המקשר בין בבל במסופוטמיה במזרח דרך אשור, פיניקיה, כנען ומצרים.[5]

ב-1964 פרסמו במשותף האנתרופולוג וההיסטוריון הישראלי רפאל פטאי והסופר וחוקר המיתולוגיה הבריטי רוברט גרייבס את הספר "מיתוסיים עבריים: ספר בראשית".[6] בספר נערכת השוואה בין סיפורי ספר בראשית לבין מיתוסים אחרים במיתולוגיה של המזרח הקדום,[7] בהם סיפורי גן עדן ומיתוסים של מבול שהיו משותפים לכל תרבויות האזור. לטענתם סיפורי הבריאה דומים בקוויהם הכלליים לסיפורים דומים של בבל וכנען.[8] ב-1989 פרסם פטאי מהדורה חדשה ומורחבת של הספר בשם "מיתוסים עבריים" (Hebrew myths).

מקורות והשפעות

בספר בראשית עצמו, בפרשת לך לך בספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'–ט', מופיע סיפור מסע אברהם לארץ כנען בליווית בני משפחתו. בסיפור יצא עם אביו מארצו אור כשדים, עיר בשומר שבדרום מסופוטמיה לכיוון חרן בחלקה הצפון מערבי ומשם דרום מערבה לכנען. סיפור שמתעד את המסלול שהמנהגים, התרבות והפולחן יכלה לעבור עם אנשים. התרבות השומרית היא התרבות הראשונה הידועה בתולדות האנושות. לפי ההנחה המקובלת, ראשיתה של תרבות זו בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. שומר הייתה מחולקת בין מספר ערי-מדינה. לתרבות זו מיוחסות כל ההתחלות של ציוויליזציה מתקדמת שעתידות היו לשמש כבסיס לתרבות האירו-אסיאתית: המצאת הגלגל, כתב היתדות, מדע, מתמטיקה, בתי משפט ועוד. תרבות זאת זוהתה לראשונה בשנת 1869 על ידי הצרפתי ז'יל אופרט שחקר לוחות בכתב יתדות. הוא קרא לתרבות שומר.[9]

האסטרונומיה הבבלית שגשגה בזמן המאה ה-16 לפנה"ס והיא הייתה בסיס חשוב גם לאסטרונומיה המודרנית. היא החלה כאסטרולוגיה במטרה לחזות את העתיד על-ידי תופעות וסימנים וסביבה התפתחה מיתולוגיה של אלים שונים, שעבורם נבנו מקדשים, ונכתבו יצירות ספרותיות.[10]

בבריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש (אפוס מסופוטמי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, מתקופת אור השלישית, בערך 2100 לפנה"ס) יש נקודות דמיון רבות. אפוסים נוספים במיתולוגיה המסופוטמית, בהם אתרחסיס ועלילות גילגמש, כוללים סיפורים דומים של בריאת העולם ומיתוסים של מבול.[11]

פטאי וגרייבס טענו ששבעת קני המנורה, סימלו שבע אלוהויות שאולות מן המיתוסים של בבל, שכל אחת מהם הייתה קשורה לכוכב המזוהה עמה, זאת בהתבסס גם על חזון זכריה הנביא (ד' 10), ויוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים 5,5), שעושים את הזיהוי של המנורה עם שבעת הכוכבים, שאלוהים תבע לעצמו את כל כוחותם.[12]

יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ.וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ.

הכלים אשר יצא שמם לתהלה בקרב כל באי עולם, הלא הם: המנורה והשלחן ומזבח־הקטרת. הנרות רמזו לשבעת הכוכבים הנבוכים (הפּלַנֶּטים), כי זה היה מספר הקנים היוצאים מן המנורה

.

ה"כרוב", יצור מיתי בעל פני אדם, גוף בעל חיים (אולי שוורים) וכנפיים שמקור שמו במילה הבבלית "כָּרַבּוּ", משמע להיות מבורך. המילה "כִּירֻבּוּ" מופיע במיתולוגיה המסופוטמית כדמות אדם בעל גוף של שור מכונף. ה"כרוב" נזכר מספר פעמים בתנ"ך ובמשכן ובבית המקדש הראשון אף ניצבו פסלי זוג הכרובים בקודש הקודשים. דמויות כרובים מפורטות מתוארת בספר יחזקאל בפרק י', שם הכרובים הם בעלי ידי אדם: ”וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם” (יחזקאל, י', ח') ובעלי ארבע כנפיים:”...וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם” (יחזקאל, י', כ"א).

דוגמאות נוספות של פולחן השאול מן התרבות הבבלית הן: פולחן העגלים, כפי שהיה לדוגמה במקדש ירבעם (ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוקים כ"ו–ל'). עגל בן שלוש שנים היה מזוהה אצל הבבלים באופן נרחב עם פולחן הירח, מכיוון שקרניו דומות לירח חדש וכי לירח יש שלושה שלבים. באסטרולוגיה הבבלית, הירח החזיק בכוחם הפלנטרי של המים; ולפי התורה, ניקיון פולחני מושלם יכול להיות מושג רק על ידי "מי חטאת", מים שמעורבבים בהם באפר של פרה אדומה. סיפור חציית ים סוף בו דמיון לסיפור האל מורדוך אשר חצה לפי המיתולוגיה הבבלית את הים בעת הבריאה במרכבת הסערה. מוטיב המרכבה או מרכבת האש, שמקורו במיתולוגיה מסופוטמית (ואחר כך עבר גם ליוון העתיקה כאל השמש הליוס),[13] מופיע במקרא ובתלמוד במקומות רבים, חזון המרכבה של הנביא יחזקאל (שחי בבבל), סיפור עליית אליהו לשמיים במרכבת אש וספרות "מעשה מרכבה".[12]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Anonymous. (1912). Some Recent Books on Panbabylonism. Studies: An Irish Quarterly Review 1 (3): 563–578.
  • G. H. Richardson. (1916). The Abuse of Biblical Archaeology. The Biblical World 47 (2): 94–99.
  • Bill T. Arnold and David B. Weisberg. (2002). "A Centennial Review of Friedrich Delitzsch's "Babel und Bibel" Lectures." Journal of Biblical Literature 121/3: 441–57.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Toy, Crawford H. (1910). "Panbabylonianism". Harvard Theological Review. 3 (1): 47–84. doi:10.1017/S0017816000005782. JSTOR 3142227.
  2. ^ Brown, Peter Lancaster (2000). Megaliths, Myths, and Men: An Introduction to Astro-Archaeology (Dover ed.). Mineola, NY: Dover Publications. p. 267. ISBN 9780486411453.
  3. ^ Gold, Daniel. (2003). Aesthetics and Analysis in Writing on Religion: Modern Fascinations. University of California Press. pp. 149-158. מסת"ב 978-0520236141
  4. ^ Scherer, Frank F. (2015). The Freudian Orient: Early Psychoanalysis, Anti-Semitic Challenge, and the Vicissitudes of Orientalist Discourse. Kanarc Books. p. 18. מסת"ב 978-1-78220-296-7
  5. ^ Abt, Jeffrey (2011). American Egyptologist: the life of James Henry Breasted and the creation of his Oriental Institute. Chicago: University of Chicago Press. pp. 193–194, 436. ISBN 978-0-226-0011-04.
  6. ^ משה דור, גרייבס העברי, מעריב, 3 בינואר 1986
  7. ^ "שותפות" בין פטאי לגרייבס על "מקור יווני" לבראשית, הַבֹּקֶר, 16 באוקטובר 1964
  8. ^ מיתוסים עבריים קדומים, למרחב, 16 באוקטובר 1964
  9. ^ בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, ספרית מעריב, 1990, עמ' 158
  10. ^ האגודה הישראלית לאסטרונומיה, ‏אסטרונומיה בימי קדם – בבל1, באתר "הידען", 21 במרץ 2005
  11. ^ יעקב קליין, "המקרא והספרות המסופוטמית: מסורות בראשית, ספרות החכמה וספרות הקינות", מתוך ספרות המקרא: מבואות ומחקרים (כרך שני) בעריכת צפורה טלשיר, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2011
  12. ^ 1 2 רפאל פטאי, רוברט גרייבס, מיתוסים עבריים: ספר בראשית, תרגום: משה אראל. תל אביב, הוצאת מסדה, 1967
  13. ^ Gelling, P. and Davidson, H.E. The Chariot of the Sun and Other Rites and Symbols of the Northern Bronze Age. London, 1969.