פאבל בורה
Па́вел Буре́![]() |
|
לידה |
31 במרץ 1971 (בן 53)
מוסקבה, ברה"מ  |
|---|
|
מידע כללי |
|---|
|
שם לידה |
פאבל ולדימירוביץ' בורה |
|---|
|
מדינה |
רוסיה |
|---|
|
השכלה |
האוניברסיטה הממלכתית הרוסית לתיירות, נוער ספורט וחינוך גופני |
|---|
|
משקל |
87 ק"ג |
|---|
|
גובה |
1.78 מטרים |
|---|
|
ספורט |
|---|
|
ענף ספורט |
הוקי קרח |
|---|
|
נבחר בדראפט |
1989 |
|---|
|
תקופת הפעילות |
1998–2003 (כ־5 שנים) |
|---|
|
מועדון |
1987–1991: צסק"א
1991–1998: ונקובר
1994: ← ספרטק
1994: ← לנדסהוט
1999–2002: פלורידה
2002–2003: ניו יורק |
|---|
|
כניסה להיכל התהילה |
2012 |
|---|
|
הישגים |
|---|
|
פרסים והוקרה |
|
|---|
  |
פאבל ולדימירוביץ' בורה (ברוסית: ;Па́вел Влади́мирович Буре́; נולד ב-31 במרץ 1971) הוא שחקן הוקי קרח רוסי לשעבר ששיחק בעמדת האגף הימני. כונה "הטיל הרוסי" על מהירותו.[1][2] הוא שיחק 12 עונות בליגת NHL הצפון-אמריקאית במדי ונקובר קנאקס, פלורידה פנתרס וניו יורק ריינג'רס. התאמן בברית המועצות, שיחק שלוש עונות בצסק"א לפני הקריירה שלו ב-NHL.[3]
הוא נבחר במקום 113 בדראפט NHL לשנת 1989 על ידי ונקובר, הוא החל את הקריירה שלו ב-NHL בעונת 1991–1992 וזכה בגביע קאלדר בתור השחקן הטוב בליגה לפני שהוביל את ה-NHL בשערים בשנים 1993–1994 וסייע לקאנקס להעפיל לגמר גביע סטנלי 1994. לאחר שבע עונות בקאנקס עבר לפנתרס, שם הוא זכה בגביע מוריס רישאר כמלך השערים המוביל בליגה. בורה נאבק בפציעות ברך לאורך כל הקריירה, מה שגרם לפרישתו בשנת 2005 מהריינג'רס, אף על פי שלא שיחק מאז 2003. הוא העמיד ממוצע טוב מאוד של נקודות למשחק בקריירת ה-NHL שלו (779 נקודות עם 437 שערים ב-702 משחקי NHL) והוא הרביעי בכל הזמנים בשערים למשחק. הוא נבחר להיכל התהילה של ההוקי ביוני 2012. בשנת 2017, פאנל של ה-NHL כינה אותו כאחד ממאה שחקני NHL הגדולים בהיסטוריה.[4]
בורה ייצג את ברית המועצות ורוסיה בטורנירים בינלאומיים. בנבחרת ברית המועצות, זכה בשתי מדליות כסף וזהב בשלוש אליפויות העולם לנוער ואחר כך זכה במדליית זהב ומדליית כסף באליפות העולם 1990 ו-1991, בהתאמה. לאחר שהתפרקה ברית המועצות ב-1991, התחרה בורה במדי נבחרת רוסיה בשתי אולימפיאדות חורף, במדיה השיג מדליית כסף במשחקים בנאגנו 1998 כקפטן הנבחרת, ובמדליית ארד במשחקי 2002 בסולט לייק סיטי. לאחר פרישתו של בורה בשנת 2005, הוא מונה למנכ"ל נבחרת רוסיה באולימפיאדת החורף 2006 בטורינו.[5] הוא נבחר להיכל התהילה של הפדרציה הבינלאומית להוקי קרח בשנת 2012 והוא חבר הנהלת הפדרציה.
חיים אישיים
משפחה
בורה בא ממשפחה של ספורטאים; אביו ולדימיר, ממוצא שווייצרי (הצד שלו מקורו בפורנה שבשוויץ), היה שחיין אולימפי שהתחרה עבור ברית המועצות במשחקים האולימפיים 1968, 1972 ו-1976, שם זכה בארבע מדליות.[6] בורה הסתייע באביו כמאמנו האישי עד לתחילת הקריירה המקצועית שלו, לפני שניתק איתו את הקשר בשנת 1997.[7] סב אביו של בורה, ולרי בורה, שיחק שוער בנבחרת כדורמים.[6] אחיו הצעיר של בורה, ולרי (שנקרא על שם הסב), היה גם שחקן הוקי, שבילה 10 שנים ב-NHL. שני האחים שיחקו אחד עם השני לזמן קצר כשחקני הפנתרס, לאחר שוולרי עבר משם בשנת 2001. הם שיחקו יחד באולימפיאדת החורף 1998 ו-2002.[8][9][10]
משפחת בורה הכינה שעונים יקרים עבור הצארים הרוסים משנת 1815 עד 1917, ובורה נקרא על שם סבא רבא שלו, שהיה שען של הצאר אלכסנדר השלישי. כבעלי מלאכה למשפחה הקיסרית, הוענק לבורה מעמד כאציל.[6] לאחר שבורה סבל מפציעה חמורה בברכו בשנת 1995, הוא ניסה את מזלו בעסקי השעונים במהלך תקופת השיקום שלו בניסיון להחיות את העסק המשפחתי. חמישים העתקים של אותם שעונים שיצרו אבותיו למשפחה הקיסרית הרוסית יוצרו ונמכרו ב-30 אלף דולר כל אחד. בורה הציג שלושה מהעתקי הזהב הללו בפני נשיא רוסיה בוריס ילצין, ראש הממשלה ויקטור צ'רנומירדין וראש עיריית מוסקבה יורי לוז'קוב.[11]
פוליטיקה
בורה גם משחק לעיתים קרובות הוקי קרח עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אך הכחיש שיש לו שאיפות פוליטיות בעצמו בראיון לעיתון שוודי בשנת 2019.[12]
גלריה
-
פאבל בורה ב-1997 כקפטן חלופי בוונקובר קאנקס. הוא שימש כקפטן חלופי בקבוצה בין 1995 ל-1998.
-
בורה ב
אולימפיאדת החורף 1998 בנאגנו. הוא כבש תשעה שערים בשישה משחקים בטורניר ההוא.
-
פאבל בורה (שני מימין) יחד עם אחיו ולרי בורה (קיצוני מימין) ונשיא הוועד האולימפי הרוסי ליאוניד טיאגצ'ב (שני משמאל), נפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (קיצוני משמאל) ב-14 בנובמבר 2001.
-
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (שני משמאל) מדבר עם בורה (קיצוני מימין) באוגוסט 2001.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
