עִתּוֹנֵנוּ

שער העיתון
תדירות	שבועון
סוגה	עיתון ילדים
תאריכי הופעה	1931–1937 (כ־6 שנים)
שפה	עברית
מערכת	אברהם אבן-שושן, גדליהו אמיתי ויעקב רזניק.
מדינה	ישראל

עִתּוֹנֵנוּ היה עיתון ילדים פופולרי שראה אור בין השנים 1931-1937.

הגיליון הראשון של "עתוננו" ראה אור בתאריך י' כסלו תרצ"ב (20 בנובמבר 1931), ובתחילת דרכו הודפס אחת לשבועיים בירושלים. בשנותיו הראשונות היה הוא עיתון הילדים העצמאי היחיד שהתפרסם בארץ, עד להופעתו של בוסתנאי לנוער בעריכת הסופר יעקב חורגין בשנת 1934^[1]. בשנה השלישית להפצתו עברה המערכת לתל אביב והעיתון הפך לשבועון^[2]. בחודשי הקיץ המערכת הייתה יוצאת לפגרה עד להתחדשות שנת הלימודים. בסך הכול התפרסם העיתון לאורך שש שנות לימודים, עד אשר נסגר בשנת תרצ"ז. שנות הופעתו של העיתון מקבילות פחות או יותר לשנות העלייה החמישית.

את "עתוננו" ערכה "חבורת מורים", כינוי שהעניקו לעצמם שלושת העורכים אברהם אבן-שושן, גדליהו אמיתי (המוכר תחת שם העט גדליהו בן חנה) ויעקב רזניק. איש החינוך יצחק אפשטיין נתן גושפנקא לעיתון בשנתיים הראשונות לקיומו ושימש כעורך הלשוני שלו. העורכים אף כתבו חומרים רבים לעיתון, תחת שמות עט כגון "כל יכול", "א. שובב" ו"הידיד הטוב".

העיתון כלל מספר מדורים קבועים שכיסו מגוון רחב של נושאים: המדור "בארצנו" (חדשות מהארץ), "עמים וארצות", "בטבע ובמדע" (ידיעות מדע וטכנולוגיה), "עולם ומלואו", "משוט בארץ", "בילקוטי" (ביקורות ספרותיות), "יד חרוצים" (מלאכת יד), "שדה שעשועים" (חידות, בדיחות וקסמים)^[3]. במדור המכתבים "בינינו" התפרסמו "מכתבי ילדים מהארץ והגולה על חייהם, מקומות מגורם, טיוליהם וכו'": המכתבים נשלחו מכל רחבי הארץ והתפוצות, לרבות מרוסיה, פולין, ארצות הברית, מצרים, עיראק, סוריה ועוד. רובם המכריע של המכתבים מהתפוצות עסק בחלום הציוני לעלות ארצה, ובמעמדם המידרדר של היהודים בגולה^[4].

כרבע משטחו של כל גיליון הוקדש לספרות יפה, וכלל יצירות מאת ביאליק, שאול טשרניחובסקי, לוין קיפניס, ש. שלום, שמואל בס ועוד^[3].

"עתוננו" נודע בין היתר בסיפורים המתורגמים שהתפרסמו בו, שתורגמו בעיקר מאנגלית על ידי חברי המערכת, ועובדו על ידיהם. בין הסיפורים גם כמה מסיפורי המדע הבדיוני הראשונים שהופיעו בעברית, כולם בתרגום ובעיבוד של אברהם אבן-שושן, שאף המציא מונח לתיאור הז'אנר: "מדע דמיוני"^[5]

בנוסף נהג העיתון לפרסם סיפורי הרפתקאות בהמשכים, כגון "מסיפורי ציד ביערות אפריקה" מאת הנרי ריידר הגרד, בעיבודו של אבן-שושן, שהתפרסם ב-12 חלקים בשנה הראשונה של העיתון. על דפי "עתוננו" התפרסמו לראשונה בעברית גם סיפורי "טרזן" מאת אדגר רייס בורוז, לאורך השנים תרצ"ה-תרצ"ו.^[6]

בשנת תרצ"ג, במקביל למעבר המערכת לתל אביב, נוסף מאותו בית עיתון המיועד לילדים קטנים יותר, "עתוננו לקטנים" שראה אור משך חמש שנים. "עתוננו לקטנים" יצא בגליונות קצרים יותר, בפורמט קטן יותר וכמה מגליונותיו הודפסו בדיו צבעוני. תכניו היו מותאמים לקוראים צעירים במיוחד, והיו בו בעיקר סיפורים ורק מיעוט קטן של חומרי מערכת. בניגוד ל"עתוננו" הבוגר, הופיעו ב"עתוננו לקטנים" גם סיפורים מאוירים ואפילו קומיקס, מהקומיקס הראשונים שהופיעו בעברית, בהם "מאורעות דובון הקטן", "דובון, נבחן והגמד הרשע"^[7]).

"עתוננו" היה יוצא דופן בנוף עיתוני הילדים בכך שלא יצא בחסותם של אף עיתון או מפלגה. המימון לעיתון הושג באמצעות מכירת מינויים ופרסומות, לחברות כגון שוקולד "ליבר", "עסיס" ו"תנובה", איגרות חוב של בנק החקלאות "אגרובנק" ועוד. לפעמים אף נרקמו הסכמים בין מערכת העיתון לחברות המפרסמות: הפרסים על פתרון חידות ותשבצים בעיתון היו מוצרים שפורסמו בעיתון, ולמשך זמן מסוים כל מי שאסף כך וכך תלושים מתוך העיתון היה זכאי לשוקולד "ליבר" במתנה. אבן־שושן העיד על המצב הכלכלי בתחילת דרכו של העיתון: "רצינו שיהיה זה לא רק עיתון לענייני ספרות בלבד, אלא שיהיה גם מקור לענייני ההווה ויספר מהמתרחש בארץ ובעולם. מצבנו היה תמיד דחוק. לא יכולנו אפילו לעמוד בהוצאותיו של גיליון אחד – שתי לא"י – והסופרים ויתרו על שכר־סופרים"^[8].

השבועון היה נפוץ מאוד בארץ, אולם הוצאתו לאור פסקה בשנת 1937 בעקבות המצב הכלכלי הקשה ומשום שלא הצליח לעמוד בתחרות של "דבר לילדים" ושל "הארץ לילדים"^[9].

• דף המידע של איתמר מס' 78.
• חיפוש וקריאה מקוונת בדפי "עתוננו", באתר עיתונות יהודית היסטורית