עַשְׁנָן מְטַפֵּס (שם מדעי: Fumaria capreolata) הוא צמח עשבוני חד-שנתי עדין ממשפחת הפרגיים, שעליו גזורים לאונות דקות ופרחיו, שמזכירים חוטם סגול כהה של אייל הכרמל, ערוכים באשכולות מוארכים וצפופים. בעבר הסוג שויך למשפחת העשנניים שבוטלה ואוחדה עם משפחת הפרגיים בשנת 2009 (APGIII)[1]. מין זה מכונה מטפס, אך הוא לא מטפס באמצעות קנוקנות אלא הוא נתמך בצמחים וקירות כדי להתרומם. פריחתו מסוף דצמבר עד תחילת יוני. מסימניו הבולטים: עלי הגביע לבנים ומשוננים והם רחבים מצינור הכותרת. קצות עלי הכותרת סגולים כהים ובהתבגרותם הצבע מתפשט על שאר עלה הכותרת העליון. הפירות המבשילים נוטים כלפי בסיס התפרחת ואינם זקופים (בשונה ממינים אחרים).
חלקי הצמח עשנן מטפס
הסוג עשנן כולל כ-53 מינים, מתוכם זוהו 11 מינים חד-שנתיים בארץ ישראל, בהם עשנן צפוף, עשנן יהודה ועשנן הגליל שזוהה לראשונה על ידי טוביה קושניר ומאז נעלמו עקבותיו, הוא זוהה מחדש בשנת 2012[2][3]. הפרחים של עשנן מטפס גדולים משל עשנן צפוף ועשנן קטן.
בית גידול ותפוצה
פרחים של עשנן מטפסעשנן מטפס על חומת אבן בירושלים
טיפוס תפוצתו של עשנן מטפס הוא אירו-סיבירי וים תיכוני שתפוצתו העולמית היא בעיקר בארצות שמסביב הים התיכון, וגם באזורים צפוניים יותר של אירופה (בריטניה) והאיים הקנריים והוא התפשט לדרום אמריקה, דרום אפריקה ואוסטרליה[1]. הצמח צומח בעיקר במקומות מוצלים ובחורש פתוח בחבל הי-תיכוני, בישראל הוא גדל בעיקר בצפון ישראל ובמישור החוף. ניתן למצוא אותו גם בשפלה ובנגב הצפוני וברחובות ירושלים[4].
מקורות השם
השם המדעי הלטיני של הסוג Fumaria משמעותו עשן, אשר רומז כנראה לריח השורשים. שם המין capreolata פירושו דמויי אייל הכרמל. שם נפוץ: white ramping fumitory.
השם העברי עַשְׁנָן הוזכר בספר "הגליל" של אליהו ספיר משנת תשע"ג-1913[5] ועליו נסמכה ועד הלשון ברשימת "מֻנחי-הצמחים" עברית-ערבית-רומית-אשכנזית שהתפרסמה בזכרונות ועד הלשון מחברת ג (תרע"ג) עמ' 12–17. השם עשנן אושרר במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 530) משנת 1930[6] ובמילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 386[7].
השם הערבי רוּס אֵדגַ'אג' אלמוּתַסַלֵק (ريز الدجاج المتسلق).
מורפולוגיה
עשנן מטפס – צמח עשבוני חד-שנתי, קירח, מסועף וסבוך, זקוף עד מטפס באמצעות תמיכה, חסר קנוקנות, גובהו 30 עד 120 ס"מ, ובעלי מוהל חסר צבע[8].
השורש שיפודי. הגבעולים רְבוּעִים, זקופים עד מזדקפים באמצעות תמיכה, ארוכים מאוד ומסתעפים. ללא לוואים וחסרי קנוקנות[9].
העלים מסורגים, לפעמים שושנת עלים, קירחים ואורכם 10 עד 20 ס"מ. העלים גזורים-מנוצים פעמיים לאונות מוארכות ששפתם תמימה וקודקודם מסתיים בנקודה חדה[9].
התפרחות הן אשכולות צפופים בקצה הגבעול הראשי והם יוצאים מנגד לעלים. אורך עוקצי התפרחת כאורך החלק הנושא פרחים או ארוך ממנו.
הפרחים דו-מיניים, בלתי נכונים, קצותיהם סמוכים אחד לשני ומלווים חפים לבנים על פי רוב ונשירים. עוקץ הפרח קצר יוצא בחיק חפה. אורך הפרחים עולה על 9 מ"מ, אורכם 10 עד 16 מ"מ[10]. צבע הכותרת לבן, לעיתים רחוקות ארגמן: קצות עלי הכותרת סגולים כהים
הגביע בעל 2 עלים קצרים, דמוי ביצה, לבנים, קודקדם חד, מצוייצים (משוננים) בשפתם רחבים כצינור הכותרת או רחבים ממנה. (לעומת עשנן יהודה, שעלי הגביע שלו צרים מהכותרת), ואורכם כמחצית מאורך הכותרת.
הכותרת בעלת 4 עלים מאוחים לכדי צינור ארוך ואוגן קצר. 4 עלי הכותרת ערוכים בשני דורים. עלה הכותרת העליון של הדור החיצוני גדול מהתחתון ובסיסו נפוח כעין דורבן. 2 עלי הכותרת הפנימיים ישרים. צבע הכותרת לבן עד סגול חיוור, עם כתם בולט וגדול בצבע ארגמן עז בקצה. וליתר דיוק הכנפיים של עלה כותרת העליון סגולים כהה ועם גדילתו הוא מתפשט מהקצה לאורך כל העלה. גם הקצות של העלים הפנימיים בצבע סגול כהה.
האבקנים 2, מבחינה אנטומית מדובר ב-6 אבקנים, מאוחים בזיריהם לשתי קבוצות בנות 3[9]. המאבק האמצעי של כל קבוצה בן שתי לשכות, שני המאבקים בני לשכה אחת. נצמדים בבסיס לעלי הכותרת
השחלה עילית ודמוית ביצה, עמוד שחלה אחד שנושר מיד לאחר פתיחת הפרח והבשלת המאבקים והביציות.
עוקץ הפרי הבשל מפושקים או משולשלים (נטוי כלפי מטה) כלפי בסיס התפרחת. בין בסיס הפרי לעוקץ הפרי יש גופיף שומני.
הפרי אגוזית חד-זרעית בלתי נפתחת[9]. הפירות כמעט כדוריים, קירחים ופחות או יותר חלקים, קוטרם 2.5 מ״מ.
