עקרבישאים[1] (שם מדעי: Amblypygi) היא סדרה של בעלי חיים ממחלקת העכבישנים הדומה לעכבישים אך בעלי רגל-מחוש פדיפלפי ורגלי מחוש ארוכות. ידועים בעולם כ-100 מינים לערך.[2] בישראל חי המין indosiella ioannitica ממשפחת harontidae. העקרבישאים הם בעלי חיים נסתרים החבויים בסדקים ופעילים בעיקר בלילה.
עקרבישים אינם בעלי חיים ארסיים והם לוכדים את טרפם באמצעות רגלי בחנין (פדיפלפי) שהם מעין "צבתות".
אין לבלבל עם עכשובאים (עקרבוטים) השייכים לסדרה אחרת במחלקת העכבישנים.
תיאור
העקרבישים דומים לעכבישים. יש להם ארבעה זוגות רגליים והראשונות הן רגלי מחוש (מין שרוכים ארוכים דקיקים) רגישות ביותר. את טרפם הם תופסים באמצעות "ידיים", הבנויות משני פרקים, וכל "יד" (רגלבחנין) מצוידת לכל אורכה בחודים קטנים וזיפים שנועדו לתפיסת הטרף. יש להם ראש-חזה (צפאלוטוראקס) בצורת חצי עיגול, שבחזיתו ישנן שתי עיניים ובכל צד יש עוד שלוש עיניים קטנות (כמו אצל העקרבים). הבטן אליפטית ומחולקת לשבעה פרקים. העקרבישים נושמים דרך שני זוגות של ריאות בעלות שכבות (ריאות ספר) שממוקמות בתוך בטנם.
צבע העקרבישים בישראל נע בין חום כהה לצהבהב. רוב המינים נעים בין חום לאפור ואדום, אך יש גם מינים שצבעם ירוק. גוף העקרביש הוא דק מאוד ומאפשר לו לחיות בסדקים, תנועתו איטית והוא מסוגל לנוע גם לצדדים.
תפוצה
העקרבישים חיים באזורים טרופיים וסוב טרופיים, הם שוכנים תחת אבנים וסדקים, במערותלחות ואפילו בבתים. רוב העקרבישים שוכנים בקרבת מקור מים. הם חיות ליליות ואין כמעט סיכוי לפגוש אותם ביום.
חיזור ורבייה
הזדווגות העקרבישים דומה לזו של עכבישים ועקרבים: כאשר זכרונקבה נפגשים הם בוחנים זה את זה עם רגלי המחוש, ולאחר מכן הזכר מסתובב ומפריש נרתיק זרע (ספרמטופור) שנצמד לאדמה.
לאחר מכן הזכר מסתובב, פוער בעזרת הקליצרות שלו פתח בנרתיק הזרע ואז מוביל את הנקבה עם רגלי המחוש אל הנרתיק והיא מכניסה את הזרע לגופה.
העקרבישות מטילות את ביציהן לכיס צמוד לגחונן. לאחר כחודשיים-שלושה בוקעים כ-20–40 צאצאים, ועולים על גב האם. בשלב זה הם עדיין לא מסוגלים לאכול, ורק לאחר ההתנשלות הם עוזבים את האם ומתפזרים ומתחילים באורח חיים עצמאי.[2]
עקרבישות יכולות להטיל פעמיים בשנה ולעיתים נדירות אפילו שלוש.
התנשלות
כמו העקרבים והעכבישים, העקרבישים נולדים עם שכבת עור לבנבנה עבה. תוך כשבוע-שבועיים העקרבישים הצעירים מתנשלים. עקרביש מתנשל בבין שש לשמונה פעמים בשנה עד לבגרותו ופעם-פעמיים בשנה בבגרותו.[2]
בזמן ההתנשלות נזהר העקרביש מאוד בהוצאת רגלי המחוש כי הן מתנתקות בקלות. מוכרת אצלם תופעת ניתוק הרגליים (אוטוטומיה) והתחדשותן (רגנרציה).
עקרבישים חיים שנים אחדות בשבי אך מינים מסוימים יכולים לחיות למעלה משבע שנים (לדוגמה הטנזני הענק).
