קארר נולדה למשפחה עשירה ברובע ה-16 של פריז. אביו, לואי קארר ד'אנקוס, היה מנהל בחברת ביטוח. אמו הלנה, היא היסטוריונית, בתם של מהגרים גאורגים. היא חברת האקדמיה הצרפתית וחברה לשעבר בפרלמנט האירופי[1]. היא בת דודה של נשיא גאורגיהסלומה זוראבישווילי[2]. לקארר יש שתי אחיות: נטלי קארר, עורכת דין, ומרינה קארר ד'אנקוס, רופאה, מנחת טלוויזיה וסופרת[3]. הוא אחיינו של המלחין ניקולא זורביצ'ווילי ובן דודו של הפילוסוף פרנסואה זורביצ'ווילי[2].
כחלופה לשירות צבאי, קארר לימד צרפתית במשך שנתיים בסורבאיה שבאינדונזיה. לאחר מכן הפך למבקר קולנוע.
ב-1982 יצא לאור ספרו הראשון, מונוגרפיה על במאי הקולנוע ורנר הרצוג. בשנה שלאחר מכן ראה אור הרומן הראשון שלו "L'amie du jaguar", שבו הוא קיבל השראה מחוויותיו באינדונזיה[4]. הרומן השני שלו, "Bravoure", המבוסס על סיפורם של מרי שלי, פרסי ביש שלי, לורד ביירון, ג'ון פולידורי והשהות שלהם באגם ז'נבה בקיץ 1816, ראה אור ב-1984. הרומן הראשון והשני של קארר זכו במספר פרסים ספרותיים, אך זה היה הרומן השלישי שלו, "La Mustache", שפורסם ב-1986, שהכיר אותו לקהל קוראים רחב יותר לאחר שהיה לרב-מכר. מאוחר יותר עיבד קארר את הספר לסרט, שאותו גם ביים וזכה בפרס בפסטיבל קאן 2005[5]. חיבור שבו קארר בוחן היסטוריה אלטרנטיבית, "Le détroit de Behring: introduction à l'uchronie", פורסם גם הוא ב-1986.
בשנת 1988 פרסם קארר את הספר "Hors d'atteinte", רומן על אישה שמשאירה את חייה ליד המקרה. עבודתו הבאה, שפורסמה ב-1993, הייתה "Je suis vivant et vous êtes morts", ביוגרפיה בדיונית של סופר המדע הבדיוני האמריקאי פיליפ ק. דיק. אחריו יצא רומן, "La Classe de neige", שזכה בפרס פמינה ב-1995, ועובד לסרט על ידי קלוד מילר[4].
לאחר פרסום הספר "La Classe de neige", קארר הפנה את תשומת לבו למקרה של הרוצח ז'אן קלוד רומן. הוא התכתב עמו בכלא וצפה במשפטו. בעקבות כך כתב ספר, "L'Adversaire", יצא לאור בשנת 2000, הפך לרב מכר בצרפת ותורגם ל-23 שפות. הוא עובד לסרט באותו שם על ידי הבמאית ניקול גרסיה.
בשנת 2007 פרסם קארר את "Un roman russe" על ביקור ברוסיה ושורשיו הרוסיים. בספר הוא חשף כי סבו מצד אמו עבד כמתרגם עבור כוחות הכיבוש הגרמניים במלחמת העולם השנייה ונעלם ב-1944, ככל הנראה נהרג על ידי חברי ההתנגדות הצרפתית[6].
קארר היה בחופשה בסרי לנקה כשהצונאמי באוקיינוס ההודי הכה ב-2004. הוא היה בבית המלון שלו ולא היה בסכנה, אבל השתמש בחוויה כהשראה לספרו הבא, "D'autres vies que la mienne", שיצא לאור ב-2009.
בשנת 2011 פרסם את הספר "לימונוב", רומן ביוגרפי על הסופר הרוסי והמתנגד הפוליטי אדוארד לימונוב[7].
בשנת 2012 כתב את התסריט לסדרה המצליחה "קמים לתחייה"[8].
בשנת 2014 פרסם את הספר "Le Royaume" ("המלוכה"), שילוב בין כתיבה אוטוביוגרפית על סיפור חזרתו בתשובה עד להתפכחותו מהקתוליות, וכתיבה תיעודית ובדיונית על עליית הנצרות הקדומה. הספר עורר שערורייה באוניברסיטה הפרנציסקנית של סטובנוויל וראש המחלקה לאנגלית, שכלל את הספר בסילבוס לסמינר מתקדם, הודח מתפקידו[9].
בשנת 2016 פרסם קארר אוסף ממאמרי העיתונות שלו, "Il est avantageux d'avoir où aller". מהדורה שפורסמה באנגלית ב-2019 עם הכותרת "97,196 מילים: מסות" כוללת מאמר על עמנואל מקרון שנכתב ב-2017 עבור "הגרדיאן"[10].
בספרו "יוגה" משנת 2020, קארר כותב על חווית הדיכאון שלו ועל ארבעה חודשים בילה בבית החולים סנט אן בפריז, שם אובחן כדו קוטבי וטיפל בקטמין, טיפול בנזעי חשמלוליתיום[11].
מספטמבר 2021 עד יוני 2022 עקב קארר אחר משפט מבצעי פיגועי נובמבר 2015 בפריז. מאמריו השבועיים פורסמו ב-"לה נובל אובזרווטר" בצרפת, "אל פאיס" בספרד, "לה רפובליקה" באיטליה ו-"Le Temps" בשווייץ[12]. בספטמבר 2022 פורסמו מאמרים שלו, עם חומר נוסף, בצורת ספר עם הכותרת "V13" (בצרפת המשפט ידוע בשם V13 מכיוון שההתקפות התרחשו ביום שישי ה-13)[13].
.jpg)
