עמנואל אבוהב נולד סביב שנת 1555 בפורטו שבפורטוגל. משפחתו הייתה מהמשפחות המפורסמות בספרד הנוצרית, אשר מבני המשפחה הנודעים היו רבי יצחק אבוהב, מחבר הספר "מנורת המאור", ורבי יצחק אבוהב מקסטיליה (1433-1493). בנעוריו הוא התייתם מהוריו, וגדל אצל סבו אברהם אבוהב בנו של רבי יצחק מטולידו. בשנת 1585 הוא עקר לאיטליה על מנת לשוב ליהדותו בגלוי,[1] שם הוא נדד במשך תקופה ממקום למקום.
תקופה מסוימת הוא התגורר בפיזה,[2] שם בשנת 1597 הוא ניהל ויכוח עם מלומד אנגלי. בהמשך הוא עקר לרג'ו אמיליה, שם הוא התוודע למקובל רבי מנחם עזריה מפאנו. תקופה מסוימת הוא התגורר בקורפו, שם הוא התוודע להורציו דל מונטה (Horazio del Monte), שר צבא הרפובליקה של ונציה, אחיינו של הדוכס מאורבינו ואחיינו של חואן בטיסטה דל מונטה, והוא אף התכתב עמו בלטינית ובאיטלקית[3] בשנת 1607 על פירוש האמרה ”Humanum est peccare, diabolicum perseverare, angelicum emendare” [אנושי הוא לחטוא, שטני הוא להקשות עורף, מלאכי הוא להיתקן].[4] בעת שהותו בפרארה הוא ניהל ויכוח עם מלומד נוצרי על תרגומי המקרא הלועזיים, כאשר הוא טען כי רק הנוסח העברי נאמן למקור, וכי התרגומים הלטיניים והיוונים משובשים. בהמשך הוא עקר לספולטו ולמקומות נוספים באיטליה, ולבסוף הוא התיישב בוונציה, שם הוא הוזמן לשמש כ"חכם" מטעם הקהילה היהודית הספרדית-פורטוגלית.
בין השנים 1615 עד 1625 הוא שקד על חיבורו "נומולוגיה", ושלוש שנים לאחר מכן הוא עלה לארץ ישראל[5] בעקבות בתו גרסיה, אשר החזיקה שם שתי ישיבות, בצפת ובירושלים.
"נומולוגיה"
שער המהדורה הראשונה של ספרו Nomologia, אמשטרדם 1629.
במסגרת פעולתו למען השבת האנוסים ליהדותם בגלוי, הוא חיבר את חיבורו Nomologia o Discursos legales (נודע בקיצור בשם נומולוגיה). הספר נכתב בשפה הספרדית, והוא שקד על חיבורו כעשר שנים, משנת 1615 עד שנת 1625. הספר נדפס על ידי יורשיו באמשטרדם בשנת 1629, שנה לאחר מותו.
^ניתן לזהות את חתימת ידו על מספר הסכמות שנתקנו בפיזה בחודש תשרי ה'ר"ס (1599).
^הורציו כתב לו באיטלקית, והוא השיב לו בלטינית. מאוחר יותר הוא העתיק זאת לספרו "נומולוגיה", שם הוא תרגם את הדברים לספרדית, השפה בה נכתב חיבורו.
^התרגום מתוך: משה אורפלי, במאבק על ערכה של תורה: ה'נומולוגיה' לר' עמנואל אבוהב, תרגום לעברית בתוספת מבוא והערות, הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד יצחק בן-צבי והאוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ז 1997. עמ' 36
^זאת אנו למדים מאיגרת מראש חודש שבט שפ"ט (1629) ששלחו ראשי קהילת קורפו אל רבני ירושלים.
