אנשי שבט מבודד שצולמו בשנת 2012 ליד Feijó באקרי, ברזיל מפה של עמים מבודדים, סביב תחילת המאה ה-21
עמים מבודדים הם קהילות או קבוצות של עמים ילידים החיים ללא מגע מתמשך עם הקהילות השכנות והקהילה העולמית; קבוצות המחליטות להישאר מבודדות נקראות עמים ילידים בבידוד מרצון.[1] עקב הגנות משפטיות, הערכת המספר הכולל של השבטים המבודדים היא מאתגרת, אך הערכות של הוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם באו"ם והארגון ללא מטרות רווח Survival International מצביעות על בין 100 ל-200 שבטים המונים עד 10,000 אנשים.[2][3][4] רוב השבטים חיים בדרום אמריקה, במיוחד בברזיל, שבה הממשלה והנשיונל ג'יאוגרפיק מעריכים את מספרם בין 77 ל-84 שבטים.[5]
עיקר הידע על עמים מבודדים הוא ממפגשים עם קהילות ילידים שכנות וצילומי אוויר.
הגדרה
המושג "עמים מבודדים" מתייחס לרוב לעמים ילידים שנותרו, במידה רבה, מבודדים עד היום, ממשיכים באורח חייהם המסורתי ומתפקדים לרוב ללא תלות בכל ישות פוליטית או ממשלתית. עם זאת, מסעות גילוי הארצות של אירופאים ותהליך הקולוניזציה במהלך העת החדשה המוקדמת הביאו למגע בין עמים ילידים ברחבי העולם ומתיישבים קולוניאליים ומגלי הארצות. עקב כך, לרוב קבוצות הילידים היה מגע כלשהו עם עמים אחרים. המונח "מבודדים" מתייחס אפוא להיעדר קשר מתמשך עם מרבית החברה הלא-ילידית הנוכחית.[6]
הוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם רואה בעמים המבודדים כ"עמים ילידים בבידוד מרצון". קבוצות אלו מוגדרות על ידי דחייה כללית של מגע עם כל אדם מחוץ לקבוצתן. הגדרה זו כוללת גם קבוצות שקיימו בעבר קשר מתמשך עם חברת-הרוב הלא-ילידית אך בחרו לחזור לבידוד ולא להמשיך בקשר.[7]
דו"ח של האו"ם משנת 2009 סיווג גם "עמים בקשר ראשוני" כבעלי אותם מאפיינים אך בתחילתו של מגע קבוע עם החברה הכללית והשתלבות בה.[8]
כדי להדגיש את בחירתם החופשית בהישארות ללא מגע או בבידוד, ארגונים בינלאומיים קוראים להם "עמים ילידים בבידוד" או "בבידוד מרצון".[1] אחרת הם כונו גם "עמים נסתרים", "שבטים מבודדים",[1] או, בטעות, "שבטים אבודים".[9]
יחסים עם זרים
ארגונים בינלאומיים הדגישו את חשיבות ההגנה על הסביבה והאדמות של העמים הילידים, את חשיבות ההגנה עליהם מניצול או התעללות, ואת החשיבות של היעדר מגע כדי למנוע התפשטות של מחלות מודרניות בקרבם.[10][3][8]
ניצול היסטורי והתעללות בידי קבוצת הרוב הובילו ממשלות רבות להעניק לעמים המבודדים את אדמותיהם כמו גם הגנה משפטית. קבוצות ילידים רבות חיות ביערות לאומיים או בשטחים מוגנים, כגון Vale do Javari בברזיל[11] או האי צפון סנטינל בהודו.[12]
חברי עם מבודד באזור אקרי בברזיל
חלק ניכר מהמחלוקת בנושא העמים המבודדים- נבע מרצונן של ממשלות להפיק משאבי טבע מאדמות רבים בהם חיים לא מעט מאותם עמים מבודדים. בשנות ה-60 וה-70, הממשלה הפדרלית של ברזיל ניסתה להטמיע ולשלב קבוצות ילידים שחיות בג'ונגל האמזונס כדי להשתמש באדמותיהם לחקלאות. מאמציהם זכו לתערובת של הצלחה וביקורת עד שבשנת 1987, הקימה ברזיל את המחלקה לאינדיאנים מבודדים בתוך FUNAI (Fundação Nacional do Índio), סוכנות האינדיאנים של ברזיל. FUNAI הצליח בהבטחת אדמות מוגנות שאפשרו לקבוצות מסוימות להישאר יחסית מבודדות גם היום.
בקולומביה התוצאה הייתה אחרת, כאשר קבוצה אוונגליסטית יצרה קשר עם שבט הילידים "נוקאק". השבט קיבל בברכה מסחר ואף עבר למקום אחר לצורך קשר הדוק יותר עם המתיישבים. התוצאה הייתה התפרצות של זיהומים בדרכי הנשימה, עימותים אלימים עם סוחרי סמים, ומותם של מאות מבני הנוקאק, שהיוו למעלה ממחצית מבני השבט. בסופו של דבר, ממשלת קולומביה העבירה את השבט בכפייה לעיירה סמוכה שם קיבלו מזון ותמיכה ממשלתית, אך דווח כי הם חיים בעוני.[13][11]
האיומים על שבט הנוקאק משותפים לרוב לכל העמים בבידוד, ובפרט רצונו של העולם החיצון לנצל את אדמותיהם. הניצול יכול לכלול כריתת עצים, הקמת חוות, חקלאות, ספקולציה באדמות, חיפוש נפט, כרייה, וצייד בלתי חוקי. לדוגמה, ב-2007, טען נשיא פרו דאז, אלן גרסיה, כי קבוצות מבודדות הן רק "בדיה של פעילי סביבה שמטרתה להפסיק את חיפושי הנפט והגז".[14] כבר ב-2016, חברת בת סינית העוסקת בכרייה בבוליביה התעלמה מהסימנים לפיהם הם פולשים לשבטים מבודדים, וניסתה לטייח זאת.[15] בנוסף לעיסוקים מסחריים, גם אחרים, כגון מיסיונרים, עלולים, מבלי משים, לגרום לנזק רב.[16]
איומים אלה, בשילוב עם התקפות על ידי סוחרי קוקאין בלתי חוקיים, גרמו ב-2014 לקבוצה של אינדיאנים ב-אקרי ליצור קשר עם כפר ברזילאי ובעקבות זאת עם הממשלה הפדרלית של ברזיל. התנהגות זו מעידה על כך ששבטים רבים מודעים לעולם החיצון, אך בוחרים שלא ליצור קשר אלא אם הם מונעים מפחד או אינטרס עצמי. תמונות לוויין מצביעות על כך שחלק מהשבטים נודדים בכוונה הרחק מכבישים או מפעולות כריתת עצים כדי להישאר מבודדים.[6]
פעילי זכויות ילידים דגלו לעיתים קרובות בגישה שיש להניח לעמים ילידים בבידוד לנפשם, וטענו כי מגע יפריע לזכותם להגדרה עצמיתכעמים.[6] מאידך גיסא, הניסיון בברזיל מצביע על כך שעמים מבודדים עשויים לרצות ביחסי מסחר וקשרים חברתיים חיוביים עם אחרים, אך בוחרים בבידוד מתוך פחד מקונפליקט או ניצול.[17] ארגון המדינה הברזילאי National Indian Foundation (FUNAI) בשיתוף עם מומחים אנתרופולוגיים בחר ליצור קשר ראשוני מבוקר עם שבטים. הארגון מפעיל 15 עמדות מסחר ברחבי השטח המוגן בהן שבטים יכולים לסחור עבור כלי מתכת ובישול.[14] הארגון גם מתערב כדי למנוע סכסוכים ולספק חיסונים.[10] עם זאת, FUNAI מתח ביקורת על הרצון הפוליטי בברזיל, ודיווח כי קיבל רק 15% מהתקציב המבוקש לשנת 2014.[14] בשנת 2018, לאחר קונצנזוס בין סוכני שטח, FUNAI פרסמה סרטונים ותמונות של כמה שבטים תחת חסותם. למרות שההחלטה גררה ביקורת, מנהל המחלקה לאינדיאנים מבודדים, ברונו פריירה, הגיב ואמר "ככל שהציבור ידע יותר ויהיה יותר דיון ציבורי סביב הנושא, כך יגדל הסיכוי להגן על אינדיאנים מבודדים ואדמותיהם". הוא גם אמר שהארגון מתמודד עם לחץ פוליטי גובר לאפשר לחברות מסחריות שימוש באדמות. הוא גם הצדיק את הצילום בכך שהסביר ש-FUNAI חוקר טבח אפשרי נגד שבט הפלכירוס.[18]
מתוך הכרה בשלל הבעיות הכרוכות במגע, הגישו מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם ב-2009[8] והוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם ב-2013[7] הנחיות והמלצות אשר כללו את הזכות לבחירה בבידוד עצמי.[19][9]
קיימים דיווחים על "ספארי אנושי" במקומות כמו איי אנדמן של הודו או גם בפרו, שבהם חברות תיירות מסייעות לתיירים לראות עמים מבודדים או גם עמים שיצרו קשר לאחרונה עם שאר האנושות. נוהג זה שנוי במחלוקת.[20]
הסנטינלים של האי צפון סנטינל (השוכן ליד האי דרום אנדמן) במפרץ בנגל, מסרבים למגע כמעט באופן קבוע עם אנשים שהם לא מהשבט שלהם ומהאי בו הם גרים. ניסיונות ליצירת קשר נדחו לרוב, לעיתים תוך שימוש בכוח קטלני. שפתם שונה במידה בולטת משפות אחרות של איי אנדמן, מה שמרמז על היותם מבודדים במשך אלפי שנים.[21] מומחים כינו אותם האנשים המבודדים בתבל,[6] וכנראה שכך יישארו.[21]
במהלך מפקד האוכלוסין של הודו ב-2001, שערכה משלחת משותפת במהלך 23–24 בפברואר 2001, זוהו לפחות כמה עשרות בני אדם (כנראה בין 30-50 בני אדם) מהאי צפון סנטינל, אך המפקד לא היה ממצה.[22] סקרים ממסוקים לאחר הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004 אישרו שהסנטינלים שרדו,[23] ומאז היו מספר אינטראקציות מוגבלות איתם. הממשל המקומי של איי אנדמן וניקובר אימץ מדיניות של "צפייה ללא מגע" כדי להבטיח שאף צייד לא ייכנס לאי. פרוטוקול לניווט עוקף האי צפון סנטינל נערך ופורסם, וזאת בהתייעצות עם ממשלת הודו.[24][25]
אנשים פרטיים ניסו מעת לעת ליצור איתם קשר, אם כי ניסיונות כאלה מנוגדים לחוק ההודי (הודו שולטת על האזור שסובב את האי צפון סנטינל וגם לקחה על עצמה את האחריות על שלום שטח האי ותושביו הילידיים).[26] בנובמבר 2018, מגע אלים עלה לכותרות בינלאומיות. המיסיונר האמריקאי ג'ון אלן צ'או נהרג על ידי הסנטינלים במהלך מסע בלתי חוקי לאי, שם התכוון צ'או להמיר את דת השבט לנצרות.[27]
שבט נוסף מאיי אנדמן, ה-"ג'ראווה": חי באיים הראשיים, מבודד במידה רבה מעמים אחרים. משערים שהם מונים כמה מאות אנשים. ככל הנראה, לשבט ג'ראווה יש יותר קשר עם שאר האנושות (לפחות לעומת הסנטינלים).
דרום אמריקה
בוליביה
הטורומונה הם עם מבודד שחי בסמוך לצפון נהר מדידי ולנהרות הית ' בצפון מערב בוליביה.[15] הממשלה קבעה אזור "בלעדי, שמור ובלתי ניתן להפרה" של הפארק הלאומי מדידי כדי להגן על הטורומונה.[28] הקבוצה עמדה ב-2016 בפני הסגת גבול בידי חברת כרייה סינית.[15]
בין אנשי האיוריאו בגראן צ'אקו יש מספר קטן של ציידים-לקטיםנוודים ומבודדים בפארק הלאומי קאה-איה דל גראן צ'אקו.
מעריכים, שהפאקהוארס חיים בבידוד מרצון באזור פאנדו.[29]
עד שנות ה-70, ניסתה ברזיל, ללא הצלחה, להזיז אנשים מאדמות שניתנות לעיבוד מסחרי. ואז, בשנת 1987, הקימה המדינה את המחלקה לאינדיאנים מבודדים בתוך FUNAI, איפשרה את עבודתם של סידני פוסואלו וחוסה קרלוס מאיירלס, והכריזה על עמק דו ג'אווארי, ששטחו 85,444.82 ק"מ"ר 2 (32,990 mi 2 ), סגור לתמיד.[11] בשנת 2007, FUNAI דיווח על נוכחותם של 67 עמים ילידים בברזיל שאין עימם מגע, לעומת 40 בשנת 2005.[30]
בני האווה הם אנשים החיים במזרח יער הגשם של האמזונס. הם מונים כ-350 חברים, ו-100 מהם ללא מגע עם העולם החיצון. הם נחשבים לקבוצה בסיכון גבוה בגלל התנגשויות עם אינטרסים של כריתת עצים בשטחם.[31]
בני הקוואחיה חיים בצפון מאטו גרוסו. הם בתנועה מתמדת ויש להם קשר מועט עם זרים. לכן, הם מוכרים בעיקר ממה שהותירו אחריהם: חיצים, סלים, ערסלים ובתים משותפים.[32]
הקורובו חיים בעמק התחתון של ואל דו ג'אווארי באמזוניה המערבית.[33] שבטים אחרים אפשר שכוללים את Uru-Eu-Wau-Wau ואת Himarimã. ייתכן שישנם עמים מבודדים בטריטוריית הילידים אורו-או-אואו-אואו ובטריטוריית הילידים של קמפה ועמים מבודדים בנהר אנווירה.
בשנת 2019, כמה קבוצות מבודדות של אחד עד שניים הגיעו לידיעת התקשורת. שני אחים משבט Piripkura המשיכו לחיות לבד בג'ונגל אך יזמו קשר עם FUNAI לאחר שכבתה אש שנשמרה על ידם במשך 18 שנים. לאחר מכן הם היו במוקד הסרט התיעודי Piripkura. אדם אחר שנקרא " איש הבורות " חי לבדו על כ-80 קמ"ר שם חפר מאות בורות לחקלאות ומלכודות.[34] הוא נמצא מת בערסל שלו, במעון שבנה בעצמו, באוגוסט 2022.
נכון לשנת 2021, עמים מבודדים בברזיל מאוימים בידי גזלני אדמות בלתי חוקיים, כורתי עצים וכורי זהב. בנוסף, ממשלתו של ז'איר בולסונארו אותתה על כוונתה לפתח את האמזונס ולהקטין את שטח שמורות הילידים.[35]
קולומביה
עם יצירתן של שמורות שבטיות ענקיות ואכיפה קפדנית, קולומביה נחשבת כיום לאחת המדינות המציעות הגנה מרבית לאנשים ילידים מבודדים.[36]
שני עמים ילידים של אקוודור חיים בבידוד באזור האמזונס: הטאגארי והטארומננה. שני העמים הם מזרח-הואאוראנים החיים בפארק הלאומי יאסוני. הם נוודים למחצה החיים בקבוצות קטנות, מתקיימים מציד, ליקוט וגידולים מסוימים. הם מאורגנים במשפחות מורחבות.[16] מאז 2007 ישנה מדיניות לאומית המחייבת: חסינות, הגדרה עצמית, שוויון, והיעדר מגע.[16] בשנת 2013, יותר מ-20 טארומננה נהרגו בידי הואאורנים אחרים.[40]
פרגוואי
כ-100 אנשי Ayoreo, חלקם בשבט ה-Totobiegosode, חיים מבודדים ביער. הם נוודים, ציידים, לקטנים ועוסקים בחקלאות מוגבלת. הם העמים המבודדים האחרונים מדרום לאמזוניה, ונמצאים באמוטוקודיה.[41] האיומים עליהם כוללים כריתת יערות חסרת מעצורים ובלתי חוקית.[42] לפי Survival International, החברה הברזילאית Yaguarete Porá SA הופכת אלפי הקטרים משטחי האבות הקדמונים של שבט Ayoreo-Totobiegosode לחוות גידול בקר.[43] איגוד ילידי איוריו בפרגוואי פועל להגנתם, עם תמיכה מה - Iniciativa Amotocodie.[16]
פרו
המאשקו-פירו הם נוודים-ציידים-לקטים מבני הארוואקים והם מאכלסים את הפארק הלאומי מאנו בפרו. בשנת 1998 העריכה קבוצת העבודה הבינלאומית לענייני ילידים את מספרם בסביבות 100 עד 250.[44] הם דוברים ניב של שפות פירו.[45] על רקע פלישות לאדמתם, הבהיר השבט כי אינו רוצה בקשר.[46] נכון ל-2013, נראה שכל הקבוצות שורדות. קבוצות אחרות כוללות את המאצ'יגונגה, נאנטי, אשאנינקה, מאיורונה, איסקונאווה, קפנאווה, יורה, מורונהואה, צ'יטונהואה, מסטאנהואה, קקטאיבו ופנאנוג'ורי. רבים מהם דוברים ניבים של שפות פאנואיות.[16] ישנן חמש שמורות לעמים מבודדים. עם זאת, החוק שנועד להגן על עמים אלה אינו מונע פעולות כלכליות שם.[16]
ונצואלה
בוונצואלה, כמה קבוצות משבטי "הוטי", "יאנומאמי" ו-"פיארואה", החיות בבידוד יחסי. למשרד לעמים ילידיים של ונצאולה, ככל הידוע אין מדיניות ייעודית להגנתם של קבוצות ילידיות אלה.[16]
גינאה החדשה
ישנם למעלה מ-40 שבטים מבודדים שחיים באזור מערב גינאה החדשה באינדונזיה, אם כי לרוב נוצר איתם קשר לאחר המפגש הראשוני עימם. אמנם אין זה חוקי מטעם החוק באינדונזיה כלפי עיתונאים וארגונים אחרים להיכנס למערב גינאה החדשה, אך אין סוכנות ממשלתית של אינדונזיה שייעודית להגנת קבוצות ילידים מבודדות. ארגוני זכויות אדם, כמו Survival International, טענו כי יש צורך להעלות את המודעות לקיומם של שבטים מבודדים- כמו למשל, כדי למנוע פיתוח תשתיות בקרבת אדמותיהם. מצד שני, ערפול לגבי מיקומו וגודלו המדויקים של שבט עשויים לתמוך במניעת הקמת תשתיות מודרניות שעלולות באופן לא מתואם להביא לפגיעה גדולה בשבטים המבודדים באזורים מסוימים .[47]
^Report of the Regional Seminar on indigenous peoples in voluntary isolation and in initial contact of the Amazonian Basin and El Chaco, Santa Cruz de la Sierra, Bolivia, (20-22 November 2006), Presented by the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights (OHCHR) and the International Work Group on Indigenous Affairs (IWGIA), E/C.19/2007/CRP.1, March 28, 2007, para 1.
^Quote from Stolton, Sue; Dudley, Nigel (2010-05-31). Arguments for protected areas: Multiple benefits for conservation and use. Earthscan. ISBN978-1-84407-881-3.
^Dany Mahecha R.; Carlos Eduardo Franky C., eds. (2013). Indigenous Peoples in Voluntary isolation and initial contact. International Work Group for Indigenous Affairs (IWGIA) and Instituto de Promoción Estudios Sociales (IPES). pp. 104–109. ISBN978-87-92786-32-6.
