עלמת הערפל
Maid of the Mist

אחת מ"עלמות הערפל" מתקרבת למפלי הפרסה בצד הקנדי של מפלי ניאגרה; אוגוסט 2008
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1846–הווה (כ־178 שנים)
קואורדינטות	43°05′11″N 79°04′04″W / 43.0865°N 79.0679°W / 43.0865; -79.0679
ענפי תעשייה	תעשיית התיירות
www.maidofthemist.com

עלמת הערפל (באנגלית: Maid of the Mist) הוא שמו של שיט תיירותי במפלי ניאגרה הפועל מאז שנת 1854. כל הספינות בהן נערכות ההפלגות נקראות "עלמת הערפל", כשלשמן נוספת ספרה רומית לזיהוי. מסלול השיט מתחיל באזור שקט של נהר הניאגרה, ליד גשר הקשת בענן, עובר ליד המפלים האמריקאיים ומפלי ההינומה, וממשיך היישר לתוך הערפל הסמיך של רסיסי מים בעיקול מפלי הפרסה (הנקראים גם המפלים הקנדיים). ניתן לצאת לשיט הן מן הצד האמריקאי של הנהר הן מצדו הקנדי ולשוב אל נקודת המוצא.

הסיורים מופעלים על ידי "חברת ספינות-הקיטור עלמת הערפל" (Maid of the Mist Steamship Company) של מפלי ניאגרה, אונטריו. מאז 1971 נשלטת החברה על ידי משפחת גלין מניו יורק. הספינות רשומות בנמל סנט קטרינס באונטריו.

בשנים 1848–2014, ספינות "עלמת הערפל" היו היחידות שהפעילו סיורים מושטים משני צידי הגבול. בפברואר 2012 איבדה חברת "עלמת הערפל" את הזיכיון להפעלת שיט תיירותי מהצד הקנדי, והוא עבר לידי חברת "הורנבלואר קנדה".‏^[1] החברה החדשה החלה את פעילותה באביב 2014, בעוד ספינות עלמת הערפל ממשיכות לפעול מהצד של ארצות הברית. החל משנת 2020, צי "עלמת הערפל" כולל שתי ספינות חשמליות, "ג'יימס וי. גלין" ו"ניקולה טסלה".

שירות המעבורות "עלמת הערפל" נחנך ב-1846 כשירות להובלת נוסעים בין הצד הקנדי לצד האמריקני של המפלים, והוא קדם בשנתיים לבניית הגשר התלוי הראשון של מפלי ניאגרה. פתיחת הגשר פגעה בעסקי החברה, וב-1854 היא שינתה את אופייה, החליפה את הספינה הקודמת במפוארת יותר ועברה להפעלת הפלגות תיירותיות במפלים. בחמש-עשרה שנותיה הראשונות הפעילה החברה שתי ספינות:

"עלמת הערפל I"

• שנות פעילות: 1846-1854
• סוג: מעבורת קיטור דו-קומתית
• הנעה: גלגל משוטות ירכתי
  

"עלמת הערפל I", ספינה שנייה באותו שם שנבנתה ב-1854

• שנות פעילות: 1854-1860
• אורך: 72 רגל (22 מטרים)
• סוג: ספינת קיטור חד-קומתית
• הנעה: גלגלי משוטות צדיים

ב-1860, השנה בה פרצה מלחמת האזרחים, הלכו עסקי החברה ונחלשו, מצבה הכלכלי הורע והיא נאלצה להפסיק את פעילותה. הספינה נמכרה לחברה ממונטריאול.

ב-1895 חודשו באופן רשמי ההפלגות במפלים עם בנייתן והשקתן של שתי ספינות קיטור חדשות, שהופעלו על ידי שותפות חדשה בשם "חברת ספינות הקיטור עלמת הערפל".

"עלמת הערפל I"

• שנות פעילות: 1885-1955
• סוג: ספינת קיטור עשויה עץ
• הנעה: לא ידוע
  

"עלמת הערפל II"

• שנות פעילות: 1892-1955
• סוג: ספינת קיטור עשויה עץ
• הנעה: מדחפים, שני מנועי קיטור

הספינה הראשונה שטה קרוב למפלי הפרסה יותר מכל קודמותיה. שתי הספינות הוסיפו להוביל תיירים בקטע התחתון של הנהר עד 22 באפריל 1955. באותו יום, לפני עונת התיירות, פרצה בהן דליקה כתוצאה מתאונה והן נשרפו כליל.

חודשים אחדים לאחר אובדן ספינות הקיטור הוכנסו לשירות שתי ספינות פלדה חדשות בעלות מנועי דיזל ששרדו לימינו ועדיין ניתן לראותן.

"עלמת הערפל I"

• שנות פעילות: 1955-1990
• אורך: 66 רגל (20 מטרים)
• הנעה: 2 מנועי דיזל בהספק 200 כ"ס כל אחד
• מספר נוסעים: 101
  

"עלמת הערפל II"

• שנות פעילות: 1956-1983
• ספינה תאומה ל"עלמת הערפל I".

"עלמת הערפל II" נתפרסמה בשל חלקה בהצלתו של רוג'ר וודוורד, ילד בן שבע, שנסחף ונפל ב-6 ביולי 1960 ממפלי הפרסה כשלגופו אפודת הצלה; הוא נפל מסירה שבה שט ביחד עם אחותו. שני תיירים משו את אחותו בת השבע-עשרה מן הנהר מרחק 6 מטרים בלבד משפת מפלי הפרסה ליד Goat Island. דקות אחדות אחר כך נחלץ וודוורד מן המים לרגלי מפלי הפרסה לאחר שנאחז בגלגל הצלה שזרקו לעברו אנשי הספינה.^[2][3][4] ב-1983 הוצאה הספינה מן השירות והועברה אל נהר האמזונאס, שם שימשה עוד שנים אחדות כספינת מסיונרים.

ב-1894 נבנתה בצד הקנדי רכבת כבלים, שאיפשרה גישה ממפלס הרחוב במרומי המפלים אל מזח הספינות ופעלה עד 1990. בשל הגידול במספר התיירים לא יכלה יותר רכבת הכבלים לענות על הצרכים, ובפתיחת עונת התיירות של שנת 1991 הוחלפה בארבע מעליות מהירות. בצד האמריקאי ניתן להגיע אל המזח באמצעות ארבע מעליות מהירות היוצאות ממגדל התצפית של האתר.^[5]

במהלך השנים נוספו עוד ספינות לצי "עלמת הערפל":

"עלמת הערפל III"

• שנות פעילות: 1972-1997
• אורך: 65 רגל (20 מטרים)
• משקל: 65 טון
• הנעה: מנוע דיזל יחיד, 250 כ"ס
• מספר נוסעים: 210
  

"עלמת הערפל IV"

• שנות פעילות: 1976 –
• אורך: 72 רגל (22 מטרים)
• משקל: 74 טון
• הנעה: שני מנועי דיזל, 250 כ"ס כל אחד
• מספר נוסעים: 300
  

"עלמת הערפל V"

• שנות פעילות: 1983 –
• אורך: 72 רגל (22 מטרים)
• משקל: 74 טון
• הנעה: שני מנועי דיזל, 355 כ"ס כל אחד
• מספר נוסעים: 300
  

"עלמת הערפל VI"

• שנות פעילות: 1990 –
• אורך: 80 רגל (24 מטרים)
• משקל: 145 טון
• הנעה: שני מנועי דיזל, 350 כ"ס כל אחד
• מספר נוסעים: 600
  

"עלמת הערפל VII"

• שנות פעילות: 1997 –
• תאומה ל"עלמת הערפל" VII"
  

"העלמה הקטנה" (The Little Maid)

ספינה קטנה דמוית-גוררת העוגנת בצד הקנדי.

סרט ה-IMAX‏ Niagara: Miracles, Myths and Magic ("ניאגרה: נסים, מיתוסים וקסם") משנת 1986 מגולל בין היתר מקצת מתולדות "עלמת הערפל".

במהלך השנים הפליגו בספינות "עלמת הערפל" אישים חשובים רבים ובהם אנשי ממשל וסמלי תרבות, כמו: המלך אדוארד השביעי ב-1860,‏^[6] תאודור רוזוולט ב-1901, קארל מאי ב-1908, ג'ווהרלל נהרו ב-1949, מרילין מונרו ב-1952, אלכסיי קוסיגין ב-1967, פייר אליוט טרודו ב-1983, מיכאיל גורבצ'וב ב-1983, הנסיך אנדרו, דוכס יורק ושרה פרגוסון (אז הדוכסית מיורק) ב-1987, הנסיך צ'ארלס, הנסיכה דיאנה ובניהם הנסיך ויליאם והנסיך הארי ב-1991,‏^[7] וכן ג'ימי קרטר ואשתו רוזלין קרטר ב-1996.^[8]

מדיה וקבצים בנושא עלמת הערפל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של עלמת הערפל (באנגלית)

• עלמת הערפל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• עלמת הערפל, ברשת החברתית אינסטגרם
• תמונות של "עלמת הערפל", מתוך האוסף הדיגיטלי ההיסטורי של ניאגרה, הספרייה הציבורית של מפלי ניאגרה (באנגלית)
• הנסיכים צ'ארלס ודיאנה עם בניהם ויליאם והארי, על "עלמת הערפל", תמונות מתוך האוסף הדיגיטלי ההיסטורי של ניאגרה, הספרייה הציבורית של מפלי ניאגרה (באנגלית)