עַלְוִית צְפוֹנִית (שם מדעי: Phylloscopus borealis) היא מין של ציפור שיר קטנה בסוג עלווית (לשעבר ממשפחת הסבכיים, כיום במשפחה נפרדת: Phylloscopidae; כאשר הסבכיים משמשים כעל-משפחה)[2][3] בעלת טווח תפוצה המתפרש בקיץ על פני אזור הצפון הפלארקטי, ועוברת מסלול נדידה ארוך בדרך לאזורי החריפה שלה בהודו-סין.
בישראל היא נדירה ביותר, עם תצפית אחת בלבד עד היום של פרט שנלכד במהלך פעילות טיבוע ציפורים בפארק הצפרות באילת ב-23 בספטמבר 2018.[4]
טקסונומיה ואטימולוגיה
בעבר המין כלל אוכלוסיות מסוימות המקננות בקמצ'טקה, האיים הקוריליים ויפן, אך עדויות גנטיות ווקאליות הצביעו על כך שיש להתייחס אליהן כאל מינים נפרדים, וכולם נחשבים כיום למינים נפרדים עם עלווית קמצ'טקה (אנ') בקמצ'טקה, הוקאידו והאיים הקוריליים, ועלווית יפנית (אנ') ביפן (מלבד הוקאידו).[5]
שם הסוגPhylloscopus הוא מיוונית עתיקה, מהמילים phullon, "עלה", ו-skopos, "מחפש" (מ- skopeo, "לצפות"). שם המין הספציפיborealis, "צפונית", הוא מלטיניתboreal "צפון".[6]
זוהי עלווית טיפוסית במראה, בעלת גוון חום-זיתי חלק יחסית בחלקים העליונים ולבנבנה בחלקים התחתונים. היא גדולה במעט מהעלווית האפורה, אורך גופה כ-11–13 ס"מ ומשקלה כ-10 גרם בממוצע. יש לה פס-גבה בולט בצבע צהבהב-לבן. פס-הכנף הבודד והחיוור שלה מבדיל אותה מרוב המינים הדומים לה למעט העלווית הבלטית (אנ'), Phylloscopus trochiloides; אך היא גדולה יותר ממנה ויש לה מקור כבד יותר דמוי פגיון, עם קצה כהה לחלקו התחתון. היא בעלת חישוף אברות ארוך, המתאים להיותה נודדת ארוכת טווח. מבחינה חיצונית היא זהה לשני מיני העלוויות שפוצלו ממנה, קמצ'טקה ויפנית, אך השירה שלה מבדילה אותה, שנשמעת כטריל מהיר ופטפטני. הקריאות הן דו-הברתיות ומתכתיות, וזמזום קצר וקשה.
אקולוגיה
העלווית הצפונית בעלת טווח תפוצה נרחב ביותר, המקננת ברחבי הטייגה האירו-אסייתית ביערות ליבנה או ביערות מעורבים ליד מקורות מים שלה בפנו-סקנדינביה ובצפון האזור הפלארקטי. היא התפשטה אף לצפון אמריקה, ומקננת גם באלסקה; שם היא מין העלווית היחיד. זהו מין נודד מאוד; כלל האוכלוסייה חורפת בדרום-מזרח אסיה; ובשל כך יש לה את אחת הנדידות הארוכות ביותר מבין כל הציפורים אוכלות החרקים מהעולם הישן. בית הגידול החורפי שלה כולל שפלות ויערות למרגלות גבעות, שולי יער וגנים.
בעונת הקינון היא מצויה באזורי סבך עבות, כמו חורשים של ערבה ננסית בעמקים לחים ובסבכי נהר, וביערות, בעיקר של ליבנה, ערבות, צפצפות ואורנים עם אשוחיות פזורות. בגבהים רמים יותר, היא מצויה גם בסבכי רודודנדרון וצמחייה הררית מעל קו העצים. בטייגה הסיבירית היא משתמשת לעיתים קרובות בחורשות אלמונים מקומיים. עונת הקינון מתרחשת בחודשי יוני–אוגוסט. הקן עשוי ברובו מגבעולי דשא, פיסות קנים, אזוב, סיבי צמחים ונצרי שבטבט, והוא מונח על הקרקע בצמחייה בין שורשי עצים, עשבים או מקבצי קנה. התטולה מכילה חמש או שש ביצים.[9]
כמו כל קרוביה היא בעיקר אוכלת חרקים קטנים וחסרי חוליות אחרים.
מעריכים כי באירופה האוכלוסייה המקננת מונה כ-3,700,000–7,000,000 זוגות, מה שמתרגם לכ-7,400,000–14,000,000 פרטים בוגרים. סביר להניח שהאוכלוסייה העולמית נעה בטווח של 10,000,000–500,000,000 פרטים בוגרים.[9]
^Alström, P., Ssaitoh, T., Williams, D., Nishiumi, I., Shigeta, Y., Ueda, K., Irestedt, M., Björklund, M., and Olson, U. (2011). The Arctic Warbler Phylloscopus borealis– three anciently separated cryptic species revealed.Ibis 153(2): 395–410
.svg)
