|
עיסאם סרטאווי
עיסאם סרטאווי (בערבית: عصام السرطاوي; 1936 – 10 באפריל 1983) היה ממנהיגי הפת"ח. בתחילת דרכו הנהיג ארגון טרור קיצוני שפרש מהפת"ח וביצע פיגועים באירופה, אך בשנות השבעים פנה לדרך מתונה וניהל מגעים עם אנשי שמאל ישראלים, במטרה להגיע להסכם שלום עם ישראל על בסיס הכרה הדדית. נרצח בפורטוגל במהלך כנס של האינטרנציונל הסוציאליסטי, ככל הנראה בידי פלסטינים שראו בפעילותו ובעמדותיו בגידה.
ביוגרפיה
סרטאווי נולד בעכו[1] ובשנת 1948 נמלטה משפחתו לעיראק. סרטאווי למד רפואה בבגדאד ובארצות הברית ובעת מלחמת ששת הימים היה מנתח לב בארצות הברית. בעקבות המלחמה נסע לירדן, הצטרף לפת"ח והשתתף בקרב כראמה (1968). ב-1969 פרש מהפת"ח והקים את הארגון "ועד הפעולה לשחרור פלסטין", שנחשב לקיצוני יותר וביצע פיגוע נגד נוסעי אוטובוס אל על בשדה התעופה במינכן ב-1970[2]. סרטאווי ביקר את גרמניה המערבית על תמיכתה בישראל וטען שלא היה מבצע פעולת טרור על אדמת צרפת ויוון התומכות בפלסטינים[3]. ביוני 1970 הצטרף למזכירות משותפת של שישה ארגוני טרור, בה היו חברים גם יאסר ערפאת, ג'ורג' חבש ונאיף חוואתמה.
לאחר מכן הפך מנץ ליונה. ב-1971 חזר להיות פעיל בפת"ח[4]. בשנות השבעים נפגש עם שורה של פעילי שלום ישראלים ביניהם אורי אבנרי[5], מתי פלד ולובה אליאב[6]. בדצמבר 1977 שיבח את השיחות בין ישראל למצרים והכיר בזכויות העם היהודי בארץ ישראל[7], דברים מהם התנער דובר אש"ף[8]. בשנת 1979 נפגש באופן לא רשמי עם שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות אנדרו יאנג בווינה[9] ועם ועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי[10] כיועצו האישי של ערפאת באירופה. באותה שנה גם קיבל בווינה, יחד עם לובה אליאב, את פרס ברונו קרייסקי.
בשנת 1980 נפגש בארמון האליזה עם יועץ נשיא צרפת ואלרי ז'יסקר ד'אסטן[11]. באפריל 1981 התפטר מהמועצה הלאומית הפלסטינית בגלל סירובה לקבל ממנו דיווח על שיחות השלום שלו[12]. בתחילת 1983 אמר שאש"ף טועה בכך שאינה מכירה בישראל ואמר שאש"ף מוכנה להסתפק במדינה פלסטינית ביהודה שומרון ורצועת עזה, תוך ויתור על דרישותיה לגבי שטחה של ישראל[13]. בפברואר 1983 התפטר שוב מהמועצה הלאומית הפלסטינית על רקע עמדותיו המתונות[14]. במרץ 1983 קרא למשא ומתן ישיר עם ישראל[15].
דעותיו המתונות עוררו עליו זעם בארגוני הטרור הפלסטיניים. באפריל 1983 הגיע לוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי באלבופיירה (אנ') שבפורטוגל, במעמד משקיף[16], לאחר ששמעון פרס הסכים לנוכחותו ללא מעמד רשמי[17]. במהלך הכנס נפגש עם נציגים מישראל ונתן ריאיון לעיתונאית תמר גולן[18]. סרטאווי נרצח ב-10 באפריל 1983, בידי מתנקש שהיה ככל הנראה מארגונו של אבו נידאל[19].
קישורים חיצוניים
- לובה אליאב, על סרטאווי, דבר, 11 באפריל 1983
- דן אבידן, הדרך מפיגוע מינכן להתנקשות באלפורה, דבר, 11 באפריל 1983
- עיסאם סרטאווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 יוסי אמיתי, שמור על עצמך, עיסאם, באתר הארץ, 20 בפברואר 2024
הערות שוליים
- ^ עסאם סרטאווי באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ התוקפים במינכן - חברי ארגון המקבל רוב הסיוע מעיראק, דבר, 13 בפברואר 1970
- ^ א. דויטשקורן, מנהיג ארגון הפעולה: גרמניה שטח אויב, מעריב, 12 במרץ 1970
- ^ הסעיקה וחבאש מגנים את בורגיבה, דבר, 12 ביולי 1973
- ^ כיצד הפך מנתח הלב לטרוריסט, וכיצד הפך הטרוריסט ללוחם שהקריב את חייו למען השלום, "העולם הזה", גיליון 2381 מ-20 באפריל 1983, עמוד 6
- ^ דני רובינשטיין, מדיניות החוץ של לובה אליאב, דבר, 4 במרץ 1977
- ^ זאב בארט, סרטאווי מראשי אש"ף משבח שיחות קהיר, דבר, 13 בדצמבר 1977; המשך
- ^ דני רובינשטיין, סרטאווי מוצע כנציג פלשתינאי, דבר, 14 בדצמבר 1977
- ^ מרדכי ברקאי, יאנג התפטר, דבר, 16 באוגוסט 1979
- ^ סרטאווי ייפגש עם ועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי, דבר, 4 באוקטובר 1979
- ^ אש"ף רכש בניין מפואר ברובע ה-16 בפאריס, מעריב, 25 בנובמבר 1980
- ^ אליהו אגרס, כשההיסטוריה חוזרת על עצמה, דבר, 29 בינואר 1982
- ^ יוסף פריאל, סרטאווי: אש"ף שוגה קשות, דבר, 8 בפברואר 1983
- ^ דן אבידן, סרטווי התפטר מהנהגת אש"ף, דבר, 21 בפברואר 1983
- ^ שאול צדקיה, סרטאווי קורא לחתור למו"מ ישיר עם ישראל, דבר, 8 במרץ 1983
- ^ מעמד נציגי אש"ף, דבר, 8 באפריל 1983
- ^ איך הוזמן סרטאווי, דבר, 10 באפריל 1983
- ^ יורם סבו, גולן: סרטאווי הוצא להורג, כותרת ראשית, 14 באפריל 1983
- ^ מבקשים לקבור את סרטאווי בגדה, דבר, 11 באפריל 1983
|
|
.jpg)
