בקנשטיין נולדה ברעננה ומתגוררת ברעננה. הוריה מרדכי ושושנה בנימיני[1], היו מראשוני התושבים ברעננה ובעלי בית הקפה "מרכז השרון"[2].
השכלה וקריירה מוקדמת
בקנשטיין השלימה את לימודי המשפטים והקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בשנת 1968 והוסמכה כעורכת דין ב-1971. לאחר מכן - עבדה במשך 10 שנים כעוזרת ליועץ המשפטי של עמידר, ובהמשך התקדמה לתפקיד היועצת המשפטית. באפריל 1981 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בנתניה.
קריירה שיפוטית
ביולי 1998 מונתה לסגנית נשיא בתי משפט השלום בתל אביב.[3] במרץ 1999 מונתה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב. בשנת 2001 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
כנשיאת בתי משפט השלום, בקנשטיין הייתה אחראית על כ-120 שופטים. ב-3 במרץ 2010 פרשה לגימלה.[3]
ביהמ"ש השלום בתל אביב גזר על עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 300,000 ש"ח. זאת בעקבות הרשעתו בשורה של עבירות חמורות, ובכללן עבירות על חוק המפלגות וחוק העונשין. בין העבירות שנקבע כי ביצע: רישום כוזב במסמכי תאגיד ושבועת שקר בפרשת חברת "אננקס".
נשיאת בית המשפט, השופטת עדנה בקנשטיין, הדגישה בפסק הדין את החומרה היתרה שבמעשיו של עמרי שרון, אשר פעל במרמה תוך הסתרת כוונותיו האמיתיות. היא ציינה: "מעשיו נועדו להטות את הכף לטובתו של אביו, ראש הממשלה, באמצעות עבירות שביצע להשגת יתרון פוליטי וכספי, ובכך פגע באופן חמור בהגינות הציבורית ובתהליך הדמוקרטי."
עוד נכתב בפסק הדין כי תדירותן של עבירות מסוג זה מעוררת חשש עמוק ופוגעת באמון הציבור במערכת הפוליטית. השופטת הבהירה כי במקרה זה יש להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול, על מנת להרתיע אחרים מביצוע עבירות דומות.
עם זאת, בית המשפט התחשב במצבו הבריאותי הקשה של אביו של הנאשם, אשר שימש באותה תקופה כראש ממשלת ישראל. לאור זאת, הוחלט לעכב את ביצוע עונש המאסר לתקופה של שישה חודשים.
בית משפט השלום בתל אביב גזר עונשי מאסר בפועל על ארבעה מהנאשמים בפרשת אסון המכביה, וקבע כי מדובר ברשלנות מתמשכת ולא בטעות רגעית. השופטים גזרו על מהנדס הגשר, מיכה בר-אילן, שנת מאסר ותשעה חודשים, על הקבלנים יהושע בן עזרא וברוך קרגולה שנת מאסר וחודשיים, ועל המתווך אדם מישורי תשעה חודשי מאסר. יו"ר הוועד המארגן של המכביה, יורם אייל, נידון לשישה חודשי עבודות שירות.
עונשים אלו היו נמוכים מהעונש המקסימלי הקבוע בחוק. האסון, שהתרחש בשנת 1997, גרם למותם של ארבעה אנשים ולפציעתם של 69 נוספים, כאשר גשר קרס במהלך המכביה.
השופטת עדנה בקנשטיין הקריאה את גזר הדין. מיד לאחר מכן, טען יורם אייל כי המהנדס בר-אילן הוא האשם היחיד. סניגורו של בר-אילן טען שהעונש חמור ואינו מידתי, וכי האווירה הציבורית השפיעה על ההחלטה. התובעת, עו"ד פורר, ציינה שהעונש נראה לה ראוי, אך היא תשקול אם הוא מספק. נציג הקהילה היהודית באוסטרליה הדגיש כי החשוב הוא שהמורשעים נמצאו אשמים, למרות שאביה של אחת הנפגעות הביע כעס על העונשים הקלים.
הישגים
בקנשטיין שמה דגש מיוחד על תביעות קטנות, מה שהוביל לבלימת הפיגורים הכרוניים בתחום. הכניסה מתנדבים לבית המשפט לסיוע לאזרחים בהתמצאות בסבך המשפטי. הצליחה לקצץ את מלאי התיקים הישנים (מעל חמש שנים) מ-33 אלף ב-1998 ל-793 בשנת 2007. שיפרה את המצב בבית המשפט לענייני משפחה על ידי הפעלת תורנויות של שופטי שלום בזמן הפגרה[6].
עדנה בקנשטיין נחשבה לאחת הדמויות השנויות במחלוקת במערכת המשפט בישראל, בעיקר בשל סגנונה הישיר, עמדותיה הנחרצות והתנהלותה מול עמיתיה. יחסי העבודה של בקנשטיין עם שופטים אחרים במערכת עוררו לעיתים קרובות מחלוקות ואף הגיעו לעימותים פומביים[8].
השופט אהרון לוי פרש מתפקידו פחות מחודשיים לאחר מינויו, בשל מערכת יחסים עכורה עם בקנשטיין וחוסר הסכמה לשיבוצים לדיוני תביעות קטנות[9].
בשנת 2001 נדחתה עתירה שהוגשה נגד מינויה של בקנשטיין לשופטת מחוזית. העתירה הוגשה על ידי לשכת עורכי הדין, בעקבות מקרה שבו השאירה פתק לשופטת אחרת ובו הערות על פסק דין מסוים. מקרה זה עורר תהיות באשר להתנהלותה האתית, אך העתירה נדחתה על ידי בג"ץ[10].
בשנת 2008, שלחה בקנשטיין מכתב חריף לנשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש. המכתב כלל ביקורת נוקבת על החלטה שלא לקדם שופטת מסוימת, ביקורת שהגיעה לתקשורת ועוררה דיון ציבורי רחב על השפעת יחסי העבודה בתוך המערכת המשפטית[11].
השופטת מיכל שריר עתרה לבג"ץ נגד הנשיאה שלה, עדנה בקנשטיין, בטענה שהודחה מכהונתה בבית משפט השלום בהרצליה כסגנית נשיאה ללא נימוקים בתפקודה וביכולתיה[12]. עתירה זו הציפה את המתחים הקיימים בין בקנשטיין לעמיתיה במערכת.
השופט אריה שרעבי החליט לפרוש מתפקידו, בטענה על אי שיבוצו בתיקים פלילים למרות ניסונו הרב בהם, ובניגוד להבטחתה של הנשיאה בקנשטיין להעבירו מבית המשפט לעניינים מקומיים[13].
