גלר נולדה בעיירה טלומאץ' (כיום באוקראינה). אף על פי שלמדה בבית ספר פולני, למדה את השפה העברית ובהמשך אף לימדה עברית לילדות ולנערות. ב-1911 עלתה לארץ ישראל ושימשה כמורה וכמנהלת בית הספר למלאכת יד בירושלים.[1] לאחר שנסגר בית הספר בשנת 1922, יצאה גלר לארצות הברית, שם עברה השתלמויות והכשרות בראיית חשבון ובמסחר. בשנת 1927 חזרה לארץ ישראל, ולאחר משא ומתן עיקש עם רשויות המנדט הבריטי, הצליחה לקבל רישיון עבודה כרואת חשבון. היא הייתה האישה הראשונה בישראל בתחום זה, ולמשך שנים רבות גם היחידה. גלר הייתה חברה בהנהלת בנק שלמה המלך ואף שימשה כמזכיר המרכז.[2]
פעילותה הפמיניסטית
בנוסף לעבודתה כמורה, מנהלת ורואת חשבון, גלר גם הייתה פעילה למען קידום זכויות הנשים ומעמדן. בית הספר למלאכת יד אותו ניהלה נועד לספק אפשרויות לימוד וקידום מקצועיים לנערות מרקע סוציו-אקונומי נמוך, והוא נתמך על ידי הארגון "ברית נשים יהודיות לתרבות" שבראשו עמדה שרה טהון. לאחר שקבלה את רישיון העבודה שלה, הצטרפה גלר לאיגוד נשים אקדמאיות, והייתה פעילה בהתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל.[3] בשנת 1935 עמדה בראש משלחת מטעם ההתאחדות לאיסטנבול, שם נערך קונגרס בינלאומי מטעם ברית נשים עולמית לשווי זכויות.[4]
דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 5, עמ' 2125
איל כתבן, "נשים בטוגה של גבר: נתיב השתלבותן של נשים בפרופסיה המשפטית בארץ ישראל ובמדינת ישראל", בתוך: עיונים בתקומת ישראל (סדרת נושא): מגדר בישראל, עמ' 263–305.
