|
|
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מ פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
|
|
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
|
| אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
|
סרגיי טבוריצקי (ברוסית: Сергей Владимирович Таборицкий; 12 באוגוסט 1897 (במסמכים גרמניים - 1895) - 16 באוקטובר 1980) היה לאומן רוסי ומונרכיסט. התפרסם בעקבות השתתפותו ברצח המדינאי ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, יחד עם הסופר והקצין הרוסי פיוטר שאבלסקי-ברוק. מהשנים 1936 עד 1945 היה טבוריצקי סגן הסוכנות למהגרים רוסים לגרמניה. בשנת 1942 הצטרף טבורצקי למפלגה הנאצית ועבד יחד עם הגסטפו.
ביוגרפיה
שנים מוקדמות
סרגיי ואחיו הצעיר ניקולאי היו ילדיהם הבלתי חוקיים של חייטת יהודייה שהוטבלה לנצרות ובעלים של חנות אופנה, אנה ולדימירובנה, ובן זוגה, סרגיי אלכסנדרוביץ ז'אפוואלוב (שעזב אותה ב -1901). שני האחים גדלו בצל האמונה הנוצרית האורתודוקסית. הסנדק של טאבוריצקי היה ולדימיר סאבלר. האחים השתמשו בשם המשפחה של בעלה הראשון של אנה ולדימירובנה, יהודי בשם וולף איזיקוביץ' טאבוריסקי שהיה סוחר מהעיר אשמיאני. טאבוריסקי עזב את הארץ הרבה לפני שנולדו השניים. על פי המסמכים הם נחשבו לילדיו של וולף טאבוריסקי, מכיוון שהגירושים הראשונים של אמם התרחשו רק בשנת 1899. האם נהפכה לסוחרת, התחתנה עם אציל בשם מאראסאנוב, ולקחה את שם משפחתו. אנה מארסנובה נפטרה במרץ 1914 בצרפת. בשנת 1915, לאחר מות אמם, ניסו האחים סרגיי וניקולאי להגיע, ללא הצלחה, לקונסיסטוריה הרוחנית של פטרוגרד בבקשה להכיר בהם כילדי "הפנים הרוסיות האורתודוקסיות" ולהיפטר מ"אות הקין", כשהם מציינים את רגשותיהם הדתיים והמונרכיסטיים[1].
טבוריצקי סיים את לימודיו בריאלסקול של גורביץ' בשנת 1915. עדויות מאוחרות יותר של טאבוריצקי על השתתפותו במלחמת העולם הראשונה בפיקודו של הדוכס הגדול מיכאל אלכסנדרוביץ' כחלק מחטיבת הפרשים הילידים הקווקזיים, אינן נחשבות אמינות, שכן לא קיים מידע אמין על פעילותו בשנים 1915–1919. על פי כמה דיווחים, הוא היה עוזרו של המפכ"ל מהדומא המדינית ושל סגנו ג'ורג'י דריוגין[2].
לאחר מהפכת פברואר שהה באוקראינה, משם עזב לאחר שנים אחדות לגרמניה. בקייב, בהיותו בכלא, הוא התוודע למונרכיסט פיוטר ניקיפורוביץ' פופוב (שכינה את עצמו "שאבלסקי-בורק"), איתו קיים קשרים בכל זמן שהותו בגלות.
הגירה
בתחילה התגורר טבוריצקי בברלין, אחר כך במקלנבורג ומינואר עד מרץ 1922 במינכן. באותה תקופה עסק בפעילות מערכת במגזין "לוך סווטה" בו פורסמו שיריו. לפני ניסיון ההתנקשות בפול מיליוקוב עבד כמקליד. לפי הידוע לנו הוא סירב לקבל הזמנות מברית המועצות מסיבות אידאולוגיות.
בשנת 1921, כאשר פגש בטעות את פוליטיקאי הדומא לשעבר אלכסנדר גוטקוב ברחוב בברלין, תקף אותו טאבוריצקי והכה אותו במטריה. בגין התקיפה שהה כמה ימים בכלא מקומי[3].
ניסיון התנקשות נגד פאבל מיליוקוב
לצד שאבלסקי-בורק השתתף טאבוריצקי בהכנת ניסיון ההתנקשות נגד פול מיליוקוב, היסטוריון רוסי ופוליטיקאי ליברלי. לשם כך הם נסעו ממינכן לברלין. במהלך הרצאתו של מיליוקוב פתח טאבוריצקי באש. בזמן שולדימיר דמיטרייביץ' נבוקוב מיהר לעבר שאבלסקי והכה אותו בזרוע בה החזיק אקדח, ירה טאבוריצקי שלוש פעמים מטווח אפס על נבוקוב. נבוקוב נהרג מיד מירי בליבו. לאחר מכן, כאשר הלך טבוריצקי אל ארון הבגדים ולקח את בגדיו אל דלת היציאה, הכריזה אישה שהייתה נוכחת במקום: "הנה רוצח!". טבוריצקי נעצר על ידי הקהל. בנוסף לנבוקוב, שנפטר במקום במהלך ניסיון הירי, נפצעו 9 בני אדם, בהם יו"ר הקבוצה בברלין של המפלגה הדמוקרטית החוקתית, ל' א' אלישב, ואחד מעורכי עיתון "רול", אבגוסט קמינקה.
בדיקה רפואית של שאבלסקי-בורק וטאבוריצקי הראתה כי שניהם השתמשו מזה זמן בסמים, וביום ההתנקשות לקחו מינון חזק במיוחד.[4]
משפט ניסיון החיסול של מיליוקוב התרחש בין התאריכים 3–7 ביולי 1922 בבית הדין הפלילי בברלין במואביט. בית המשפט גזר על טאבוריצקי 14 שנות עבודת פרך בגין רצח, אך כבר באביב 1927 הוא שוחרר בעקבות חנינה.
פעילויות תחת המשטר הנאצי
מאז מאי 1936 היה טאבוריצקי סגן לגנרל וסילי ביסקופסקי בלשכה לפליטים רוסים שהוקמה על ידי הנאצים בגרמניה (Vertrauensstelle für russische Flüchtlinge in Deutschland ). תפקידיו של טאבוריצקי כללו אחריות על התיקייה של המהגרים הרוסים ופיקוח פוליטי על הדעות הפוליטיות של מהגרים אלה[4]. לאחר פרוץ המלחמה עם ברית המועצות עמד בראש גיוס המתרגמים לוורמאכט בקרב מהגרים רוסים. במהלך פעילותו של טאבוריצקי הוא שמר על קשר הדוק עם הגסטפו. גלב רהר מתאר את טבוריצקי כך: "יבש, רזה, מחודד, מכוון, מעט ארוג, לא פורח, אלא דוהה"[5].
באפריל 1937 התחתן טאבוריצקי עם אליזבת פון קנור, נכדתו של האסטרונום קרל פרידריך קנור, שהייתה חברה במפלגה הנאצית מאז 1931. לאחר עתירות רבות (כולל אלה על שם גבלס) וסירובים, הוא קיבל אזרחות גרמנית (1938) והצטרף למפלגה הנאצית ב-1942. הוא הסתיר את המוצא היהודי של אמו וייחס לה שורשים גרמניים, וייחס את האצולה הרוסית לאב הפיקטיבי, "ולדימיר וסיליביץ' טאבוריצקי". הוא העמיד פנים שמוצאו ממשפחת אצולה, והשתמש בשם המשפחה הגרמני בתוספת הקידומת "פון" (פון טבוריצקי). הוא טען כי ניסיון ההתנקשות ב"מנהיג הדמוקרטיה היהודית "וב"שונא גרמניה" מיליוקוב, שעליו ריצה עונש פלילי, היה הישג למולדתו החדשה. הרבה לעסוק ולשוחח על הפרוטוקולים של זקני ציון, והתגאה ברדיפתו בידי יהודים ו"שמאלנים".
בשנת 1939 הקים את הארגון הלאומי לנוער הרוסי (NORM) שהיה בשליטתו הישירה של האס אס. ארגון זה היה דומה לארגון נוער היטלר הגרמני (HitlerJugend).
בימי המלחמה האחרונים ברח סרגיי טאבוריצקי מברלין והתגורר בלימבורג אן דר לאן. המשיך לפרסם מדי פעם בכתב העת המונרכיסטי הברזילאי ולדימירסקי וסטניק.
סרגיי טאבוריצקי נפטר ב־16 באוקטובר 1980.
הערות שוליים
