תמונה אחרונה של תחנת החלל סקיילאב, כאשר צוות סקיילאב 4 עזב את התחנה וחזר לכדור הארץ
סקיילאב 4 (באנגלית: Skylab 4, ידוע גם כ-SL-4 ו. SIM-3[3]) היא המשימה השלישית והאחרונה המאוישת אל תחנת החלל סקיילאב.
המשימה נמשכה 84 ימים, שעה ו-16 דקות, הארוכה ביותר עד לאותו זמן. האסטרונאוטים שהו במצטבר 6,051 שעות בהם ביצעו ניסויים מדעיים בתחומי הרפואה, ביצעו תצפיות על כדור הארץ ותצפיות אסטרונומיות על השמש, שביט קוהואוטק ועוד. המשימה ידוע גם בתור המשימה שבה התרחשה "השביתה" הראשונה בחלל ואבן דרך לגבי התנהלות וימי עבודה במהלך שהות ממושכת בחלל.
הצוות
צוות המשימה היה מורכב כולו מטירונים שטרם טסו לחלל, והיה הצוות הגדול ביותר של טירונים ששוגר על ידי נאס"א עד לאותה טיסה. לאחר משימה זו, המשימה היחידה שהייתה מלאה בצוות של טירונים שטרם טסו לחלל הייתה משימת המעבורת STS-2.
שלושת האסטרונאוטים הצטרפו לנאס"א במהלך תוכנית אפולו, כאשר פוג וקאר היו מיועדים למשימת אפולו 19 שבוטלה. לאור מהלך המשימה, אף אחד מהאסטרונאוטים לא שב לחלל, וכל אחד מהם פרש מנאס"א לפני השיגור הראשון של מעבורת החלל.[4] גיבסון, שהיה מאומן כמדען-אסטרונאוט, פרש מנאס"א בדצמבר 1974 לעשות מחקר על השמש בהמשך לנתונים שנאספו מהמשימה.
אחת הבובות, שצוות סקיילאב 3 השאיר לצוות סקיילאב 4, זו עם תג המשימה של הטייס פוגביל פוג (משמאל) וג'ראלד קאר מעבירים זבל דרך air lock במקום המתוכנן לסילוק פסולת מהתחנהתמונה של שביט קוהואוטק באורכי גל אולטרה סגול כפי שצולמה תוך כדי הליכת החלל ב-25 בדצמבר 1973התפרצות שמש שצולמה ב-19 בדצמבר 1973 באמצעות טלסקופ אפולו על התחנה
המשימה התחילה עם שיגור צוות שלושת האסטרונאוטים ב-16 בנובמבר 1973 על משגר ה-סטורן IB ממרכז החלל קנדי, בפלורידה. כל אנשי הצוות היו "טירונים" בטיסתם הראשונה בחלל. כאשר הם נכנסו לתחנת החלל סקיילאב, הם גילו שמחכות להם שלוש דמויות לבושות חליפות טיסה. בבדיקה נוספת התגלה שאלו שלוש בובות הנושאות את טלאי המשימה של סקיילאב 4 עם שמות חברי הצוות, כחלק מבדיחה שהושארה על ידי הצוות הקודם - אלן בין, ג'ק לוסמה ואוון גאריוט.[5]
המשימה התחילה ברגל שמאל כאשר הצוות ניסה להסתיר את מחלת הטיסה של פוג מרופאי המשימה. בקרי המשימה גילו את העובדה הזו לאחר שהם הורידו את ההקלטות הקוליות וגילו שיחה בה האסטרונאוטים התלבטו אם לזרוק את שקית ההקאה או לשמור אותה בשביל הרופאים לאחר הנחיתה. האחראי על משרד האסטרונאוטים, אלן שפרד נזף בהם ואמר שהם "ביצעו טעות שיפוט חמורה".[6]
כיוון שהצוות היה בטיסתו הראשונה לחלל, הוא היה פחות מנוסה מהצוות הקודם, והיה לו קשה להסתגל לאותה רמה של עומס פעילות כמו קודמיהם. משימתם הראשונה הייתה לפרוק ולאחסן את אלפי הפריטים הנדרשים למשימה במהלך השהות הממושכת בחלל. המשימה הייתה עמוסה וקשה, בעיקר כי פוג לא היה יכול לבצע חלק ממטלותיו כיוון שהוא לא הרגיש טוב. הפעלת התחנה והשמשתה לחיים בתחנה הכתיבה רצף פעולות ארוך ועמוס, והצוות מצא את עצמו במהירה מפגר מאחורי לוח הזמנים המשוער, עייף ומתוסכל. חלק מתהליך הפעלת ושימוש התחנה נעשה לא נכון, בזמן שהצוות ביצע משימות אליהן הוא לא התאמן כיאות.[7]
ביום השביעי למשימה, נוצרה בעיה במערכת בקרת ההכוון של התחנה, אשר יכלה להביא לסיום מוקדם של המשימה. בתחנת החלל סקיילאב היו שלושה ג'יירוסקופים גדולים שסייעו לסובב ולתמרן את התחנה להכוון הרצוי. לשם כך הספיקו שניים, והשלישי שימש כגיבוי למקרה כשל.[8] לאחר ניתוח הטלמטריה הוחלט כי הג'יירוסקופ נכשל עקב חוסר בחומר שימון. מאוחר יותר ג'יירוסקופ שני הראה בעיות דומות. ללא הג'יירוסקופים התחנה הייתה מתמרת לאט יותר ותלויה בכמות הדלק שיש בשביל חלק מהתמרונים, דבר שהיה מגביל את המשימה ל-20 יום נוספים לאחר התקלה.[9][10] בקרת טמפרטורה מיוחדת ושינוי בעומס על הג'יירוסקופ שמרו עליו פועל ומנעו כשלים נוספים.
בסביבות חג ההודיה, גיבסון, ופוג ביצעו הליכת חלל במשך 6 וחצי שעות. במהלך הליכת החלל הם פרסו ניסויים, החליפו סרט צילום בטלסקופ המותקן על התחנה וצופה בשמש, והחזירו לשימוש אנטנה שהתקלקלה במשימה הקודמת.[11] אנשי הצוות דיווחו כי האוכל היה טוב, אבל מעט תפל. עם זאת, הכמות וסוג המזון היו תחת משטר דיאטה קפדני. הצוות העדיף שהיה אפשר להשתמש בעוד תבלינים כדי לשפר את טעמו של האוכל, (השימוש במלח היה מוגבל בגלל מטרות רפואיות) בשלב זה של המשימה השלישית הממושכת המטבח של נאס"א סיפק תבלינים בצורה נוזלית כיוון שבמשימה הקודמת גרגירי המלח והפלפל היוו "זיהום אוויר" בתחנה.[12]
ב-13 בדצמבר, הצוות צילם ועקב אחר שביט קוהואוטק, על שם האסטרונום הצ'כי לובוש קוהואוטק באמצעות הטלסקופ המוכוון לשמש ומצלמות שהם החזיקו ביד. הם אספו מידע אודות ספקטרה על זה באמצעות ספקטרומטר מסה המצלם בתחום האולטרה סגול.[13] הם המשיכו לעקוב אחריו ולצלם אותו במהלך התקרבותו אל השמש. ב-30 בדצמבר, הם צילמו אותו כשהוא בדרכו המתרחקת מהשמש, וקאר וגיבסון ראו אותו תוך כדי ביצוע הליכת חלל. תצפיות השביט תוכננו במיוחד כדי להשתלב עם מגוון תצפיות מאמצעים שונים בכדור הארץ.
"שביתה בחלל"
ככל שמשימת סקיילאב התקדמה, האסטרונאוטים התלוננו כי עומס העבודה גדול מדי, בעוד בקרי תחנת הקרקע התלוננו שהם לא עומדים בקצב העבודה הרצוי. בתחקירים שבוצעו לאחר מכן, נקבע שאחד מהגורמים לתחושת העומס של האסטרונאוטים הייתה תוספת של מספר רב של משימות חדשות, אשר התווספו ללא אימון מקדים לפני השיגור, או ללא הדרכה מספקת, וכן משימות שדרשו חיפוש של ציוד אשר לא הושאר במקומו הנכון בתחנה.[14] יום המשימה התשיעי היה היום הראשון שבו הצוות קיבל יום מנוחה, והם נחשבו כמפגרים מאחורי לוח הזמנים.[15]
עומס העבודה היה זהה למשימת סקיילאב 3, אולם השוואת ההתקדמות הייתה מול המשימות הקודמות שהיו עם צוותים מנוסים בחלל, והקצב הנדרש היה זהה לקצב שהצוותים הקודמים הספיקו לקראת סיום המשימות שלהם, כאשר כבר צברו ניסיון.[12]
הצוות הביע "חוסר רצון" להשלים את המשימות בימי המנוחה שלהם, וחלק מהצוות הקרקעי חשש כי הוא מראה סימנים של דיכאון.
ב-28 לחודש ביצע הצוות שביתה איטלקית, כיבה את כל התקשורת מול הקרקע וביצע יום חופשי ללא מטלות. גיבסון בילה ליד טלסקופ השמש, קאר ופוג בילו בתצפיות על כדור הארץ.[16][17]
ב-30 בדצמבר בוצעה שיחת ועידה בין הקרקע לאסטרונאוטים כדי להפיג את תחושת התסכול, אשר הובילה לשינוי בעומס העבודה ובלוחות הזמנים. הוסכם כי לאסטרונאוטים מגיע זמן מנוחה לפני ואחרי תקופת השינה, וגם זמן לביצוע אימון גופני ממושך. עם סיום המשימה, התברר שהצוות הצליח להשלים אפילו יותר ממה שתוכנן במקור.[18][19]
האירוע נחקר ונלמד בתור מקרה בוחן להתנהגות צוות בתנאי משימה ממושכת ולחוצה, והיווה אבן דרך בגיבוש נהלים בהמשך. בתיעוד של נאס"א, לא הוזכרה המילה "שביתה" או "מרד"[4].
משימת סקיילאב 4 תרמה רבות למדע בניסויים שהם ביצעו. בוצעו תצפיות רבות של כדור הארץ ושל השמש. במהלך המשימה נאספו למעלה מ-20,000 תמונות של כדור הארץ וכ-75,000 תמונות של השמש, שצולמו באורכי גל ברחבי הספקטרום מהאור הנראה ועד רטנגן ועל-סגול[20]
ב-21 בינואר 1974, גיבסון הצליח לצלם היווצרות של התפרצות סולארית בפעם הראשונה מהחלל.[21]
בין התמונות הרבות של כדור הארץ מהחלל, התברר שהצוות צילם את אזור 51. הדבר גרם למחלוקת בין גופים שונים, שכן על פי החוק, כל התמונות של נאס"א חופשיות לציבור. בסופו של דבר, התמונה פורסמה יחד עם כל האחרות אולם לא קיבלה תהודה ציבורית למשך שנים.[22]
במהלך המשימה האסטרונאוטים ביצעו 1,214 הקפות סביב כדור הארץ. הם נסעו 34.5 מיליון ק"מ ושהו 84 ימים, 1 שעה ו-16 דקות בחלל. סקיילאב 4 הייתה המשימה המאוישת האחרונה לתחנת החלל, אולם התחנה עצמה דעכה ונפלה ממסלולה רק בשנת 1979. הצוות עצמו מעולם לא טס שוב לחלל.[4]
עקב טעות בתיאום בין גופים בנאס"א, אף על פי שהמשימות המאוישות לסקיילאב נקראו באופן רשמי סקיילאב 2, סקיילאב 3 וסקיילאב 4, הסימון של טלאי המשימה היה לפי מספור המשימות המאוישות - "סקיילאב I", "סקיילאב II" וסקיילאב 3" בהתאמה.[23][3]
טלאי המשימה של סקיילאב 4 כלל את המספר "3" בגדול, כאשר הוא מקיף את שלושת תחומי המחקר של המשימה: העץ מייצג את חקר ותצפיות כדור הארץ. אטום המימן, שהוא אבן הבסיס של היקום, מייצג את חקר היקום ותצפיות על השמש. האדם מייצג את יישום המדע והמחקרים הרפואיים.
גלריה
מפקד המשימה קאר בוחן יחידת התמרון שבה שולט האסטרונאוט (MMU)
![ה-Pogue Seiko שעון יד אוטומטי מתוצרת סייקו הראשון בחלל, שנלבש על ידי האסטרונאוט ויליאם פוג[24]](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Seiko_Automatic-Chronograph_Cal._6139_mit_gelbem_Zifferblatt,_die_sogenannte_%E2%80%9EPogue_Seiko%E2%80%9C.jpg)
