את המימון הראשון להקמת הספרייה תרם נח לפין, יהודי אמיד תושב קובנה. הספרייה שנקראה בעברית על ידי יהודי קובנה ופרנסיה בית העקד ע"ש מאפו הוקמה במיקום מרכזי בקובנה. בשלב הראשון נאספו על ידי אבא לפין כ-10,000 כותרים וכתבים בנושאי יודאיקה והבראיקה מקהילות מזרח אירופה, ובעיקר מליטא, אסטוניה, לטביה, בלארוס, רוסיה, פולין וגרמניה, בהם כתבים עתיקים ונדירים שנאספו מעליות גג ומחסנים. בשיאה כללה הספרייה כ-50,000 ספרים.[1][2] הספרייה הפכה למוקד משיכה לצעירים ציוניים והייתה למועדון תרבות שוקק ומרכז למידה חשוב בחיי יהודי קובנה.[3] והתקיימו בה סימפוזיונים שונים סביב הרעיון הציוני. מיום הקמת הספרייה ועד חורבנה תפקד ד"ר אבא לפין כיו"ר ההנהלה.
בשנת 1932 פרצה דליקה בספריה, שכילתה את מחלקת הספרים העתיקים והעיתונים הישנים. בסך הכל נשרפו כאלפיים ספרים.[4]
אחרית ימיה
ערב הפלישה הנאצית לליטא ביוני 1941, הוצתה הספרייה על ידי פאשיסטים ליטאים ונאצים גרמנים, שהבעירו את הספרים בהפגנתיות ברחובות לשמחת ההמון ובליווי תזמורת שניגנה בכל פעם שהושלכו ספרים נוספים למדורה. הפקודה לחיסול הספרייה ניתנה על ידי מושל נציבות אוסטלנד הנאצית, היינריך לוזה.[5] אף על פי שמרבית האוסף בספרייה הושמד, אלפי ספרים ניצלו והועברו לספריה הלאומית בירושלים ולספריית דימונה.[6][7]