סעדיה נולד בד'מאר ליחיא זכריה וגזאל-איילה דמארי, במשפחה בת חמישה ילדים. למד שם בחדר ובגיל שבע הוסמך להיות שוחט. אביו היה מלמד (מארי) לילדים ובשארית שעות היום היה עובד בבית-מלאכתו לתיקון כלי-ירייה של תושבי המקום. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1924. הם יצאו ברגל במסע מתיש מד'מאר לעדן ומשם עלו לאנייה שהשיטה אותם ליפו דרך תעלת סואץ.
הם התיישבו בשכונת התימנים "שיבת ציון" בפאתי ראשון לציון שם שימש אביו כ"מארי" (רב ומורה) בחדר תימני וסעדיה עזר לו.
בהמשך עבר לירושלים ולמד בסמינר המזרחי למורים בירושלים. הוא למד גם משחק בסמינר בהדרכתו של אלף ארי וולף ובסטודיו דרמטית ירושלמית בהדרכתו של בן-חנוך.
במלחמת העצמאות גויס למחת"ר (מחלקת תרבות) בצה"ל והופיע לפני חיילים בכל רחבי הארץ במערכונים משעשעים.
ב-1950 מונה למנהל המדור לעולי תימן ב-קול ישראל והיה שדרן ב"קול ציון לגולה" ששידר אל בני תימן שטרם עלו ארצה. התכנית שודרה במשך 16 שנה ואות הפתיחה שלה היה השיר "אני צמא" למילים של שלום בן דוד/שלום שבזי.
ייסד להקות אחדות שהעלו מופעים בסגנון תרבות יהודי תימן:שולמית (1939-1935), קדמה (1941), משכן (בתמיכת הסתדרות העובדים) סמדר ועוד.
בלהקות התימניות ובהופעות היחיד, העלה חומרים מהווי הדורות בישראל, מהווי התנך, מהווי האגדה ומהווי יהדות תימן.
שיחק בתיאטרון "אהל" "דו רה מי", "תילון" ועוד, בהצגות "העיר הזאת", "סוף העולם", "אלדורדו", "דוד וגוליית", "חג'י בבה", "המבשר" ועוד. ב-1956 שיחק בתיאטרון "דו רה מי" במחזמר "שולמית" לצד אחותו שושנה שהופיעה בתפקיד הראשי כשולמית.
כתב מחזות -הגר, בואי תימן (1956), רות המואביה, אליעזר בן הורדוס, ועוד. ומערכונים: הלל הענוותן, בדרך לציון, דרך הנשר בשמים (עיבוד) ועוד. תיאטרון אהל העלה על במתו את מחזהו - המבשר (1957).
