סמירה סרייה
سميرة سرايا

סרייה בהופעה עם סיסטם עאלי, 2017
לידה	15 בדצמבר 1975 (בת 49) חיפה, ישראל
שם לידה	سميرة سرايا
מדינה	ישראל
פרופיל ב-IMDb

סמירה סרייה (בערבית: سميرة سرايا, תעתיק: סמירה סראיא; נולדה ב-15 בדצמבר 1975) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ערבייה-ישראלית. נוסף על כך היא כותבת שירה, קטעי ראפ וספוקן וורד. לפני כן עבדה כאחות-מוסמכת בבית חולים ובקליניקה פרטית בישראל.

סרייה נולדה בחיפה, למשפה ערבית-מוסלמית^[1]. הוריה הם נימר וסובחייה, והיא הצאצא ה-11 מתוך 13 ילדיהם.

בגיל 19 עברה להתגורר בירושלים לשם לימודי הסיעוד (אחות) באוניברסיטה העברית.

סרייה מגדירה עצמה גם להט"בית פלסטינית^[2][3].

את הקריירה המקצועית שלה החלה כאחות במשרה מלאה בבית חולים איכילוב בתחום אונקולוגיה-המטולוגיה. היא מילאה כמה תפקידים בבית החולים הכללי איכילוב, ובכלל זה מדריכה קלינית, רכזת הדרכה ומתאמת אימונותרפיה. לצד זאת עבדה כמורה וכמדריכה בבית-הספר האקדמי לאחיות ע"ש שיינברון שבמרכז הרפואי ת"א, וניהלה קליניקה פרטית לטיפולים חדשניים בתחום האימונותרפיה.^[4]

בשנת 1997 השתתפה סרייה בסדנת משחק במתנ"ס בלוד בהנחיית השחקן יונתן צ'רצ'י. בדצמבר 1998, לאחר שעברה להתגורר בתל אביב, התחילה להתעניין בעשייה משחקית במסגרת תרבות הפרינג' של תל אביב, השתתפה בסדנאות למשחק והופיעה במגוון סגנונות, כולל דראג. אז גם גילתה את כישרונה לכתוב ראפ ולהופיע איתו.

הופעתה הקולנועית הראשונה הייתה בשנת 2008, בסרט הקצר "געוואלד" של נטעלי בראון, אך לפרסום של ממש זכתה לראשונה ב-2011, כאחת השחקניות הראשיות בסדרת הטלוויזיה "30 ש"ח לשעה", בה שיחקה את אמל, אחת משלוש עובדות ניקיון קשות יום. הסדרה נחלה הצלחה רבה וזכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לסדרת הדרמה הטובה ביותר ובפרס הבימוי הטוב ביותר לשנת 2012, הצלחה שזיכתה את הסדרה בעונה שנייה שעלתה ב-2014.

סרייה כיכבה לצידה של שרה אדלר בסרט "בורג" של שירה גפן, שיצא אף הוא ב-2014. הסרט מציג סיפורי מראה של אישה ישראלית יהודייה ואישה ערביה פלסטינית מן השטחים, שאט-אט מחליפות מקום. סרייה ליוותה את הסרט להקרנות בפסטיבלי סרטים, כולל פסטיבל קאן ופסטיבל סרטי נשים בהודו.^[5][6]

בינואר 2015 זכתה בתפקיד הראשי בסרט "סמירה", המספר את סיפורה של אישה פלסטינית בתחילת שנות ה-40 לחייה אשר מגויסת לביצוע פעולת התאבדות בישראל, אך משנה את דעתה ברגע האחרון. ואולם, לבסוף החליטה סרייה לא לגלם את הדמות בסרט, שהיה בעיניה אנטי-ערבי ואסלאמופובי.^[7] היא פרסמה מאמר בנושא באתר "המקום הכי חם בגיהנום".

ביוני 2015 זכתה בתחרות התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.

ב-2016 חזרה ללימודי קולנוע בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בין היתר כדי לכתוב ולביים סרט פיצ'ר.

בשנת 2017 גילמה את תפקיד ראודה בסרט "געגוע" של שבי גביזון.

באותה שנה הופיעה גם בסרט "מות המשוררת" של דנה גולדברג ואפרת מישורי. הופעתה זו זיכתה אותה בפרס חג'ג' לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים לשנת 2017. הסרט עוקב בשני צירים מקבילים אחר יסמין (סרייה), אחות סיעודית מיפו, ויומה האחרון של לנה שדה, חוקרת מוח בעלת שם עולמי, אשר דרכיהן מצטלבות ונשזרות.

נוסף לכך השתתפה סרייה בתפקידי אורחת בעונה השנייה של הסדרות "בתולות" ו"פאודה", הופיעה בסרטי סטודנטים רבים וכן בצילומי הסרט הגרמני-ישראלי "The Valley of the Cross", סרט ניסיוני המגולל סיפור אהבה לסבי בשנות העשרים בפלסטין. הסרט צולם בגרמניה.

ביוני 2017 זכתה במענק מקרן גשר לקולנוע רב תרבותי להפקת וצילום סרטה הקצר הראשון.

בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "מות המשוררת", בבימוין של דנה גולדברג ואפרת מישורי, וסרייה מופיעה בו באחד משני התפקידים הראשיים, לצד יבגניה דודינה.

בשנת 2020 שיחקה וביימה את הסרט הקצר "פוליגרף", המספר על אחות לסבית ערבייה המנהלת רומן עם קצינת מודיעין הצעירה ממנה. הסרט הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה.

בשנת 2021 שיחקה בעונה השנייה של פמתא ובסרט רסיסים של דינה פרלשטיין.

סרייה היא הדראג קינג הפלסטיני הראשון, והייתה מופיעה בשם הבמה סמימו. היא התחילה להופיע ב-2003 במסיבות של הקהילה הקווירית הרדיקלית.

תפקידה הגדול הראשון בתיאטרון היה בהפקה "הטווס מסילואן" בבימויים של חן אלון וסיני פתר. בהצגה גילמה צעירה ערבייה שנאלצת לגשר בין אינטרסים של רשויות המדינה, מתנחלים, ותושבים ערבים במקום שהופך לאתר חפירה היסטורי, תפקיד שזיכה אותה בציון לשבח על משחק מיוחד בפרמיירת ההצגה בפסטיבל עכו באותה שנה. ההפקה עצמה זכתה בין היתר בפרס קיפוד הזהב.

סרייה הופיעה בכמה הפקות שעלו בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, ובכללן "חוצבמה" בבימויו של רן בכור, הצגה אשר זכתה בפרס הנועזות (2013), בהצגה "סלים, סלים" בבימויה של סתיו פלטי-נגב, שזכתה בפרס המחזה הטוב ביותר והשחקן הראשי (ג'ורג' אסקנדר) הטוב ביותר (2014), ובהצגת האוונגרד "שרבר" של רן בכור, שזכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל (2016).^[8]

סרייה מבצעת היפ-הופ, ראפ וספוקן וורד הן כסולנית והן לצד אמנים אחרים, ובהם הראפר תאמר נפאר, הרכב ההיפ-הופ סיסטם עאלי ועוד.

את מעורבותה הפוליטית החברתית התחילה סרייה בפעילותה בקבוצה הקווירית "כביסה שחורה". היא נמנתה גם עם מקימות ארגון הפלסטיניות הקוויריות "אסוואת", שבמסגרתו פעלה במשך שנים לטובת הנראות והקבלה של הקהילה הלהט"בית בחברה הפלסטינית, בעיקר בגבולות מדינת ישראל. היא גם הייתה חלק מהסצנה הקוויר-פוליטית של תל אביב בעשור הראשון לשנות האלפיים, וממארגנות קולקטיב "קווירחנה", שהייתה עורכת מסיבות ללא מטרת רווח שנועדו לספק לקהילה הקווירית אלטרנטיבה לליינים מסחריים, א-פוליטיים והומוסקסואליים בעיקרם. הקולקטיב גם פעל לייצר אלטרנטיבות למצעד הגאווה התל אביבי הממוסחר והא-פוליטי. הפעילות של קווירחנה תועדה בסרט הדוקומנטרי Nation Monsters and Super Queers, בהשתתפותה של סרייה.

בדצמבר 2018, הופיעה סרייה על שער המגזין "GenderTuck". בראיון שהתפרסם בגיליון שוחחה על נושא הגיליון, "משפחה", ועל משפחה מולדת ומשפחה נבחרת.^[9]

• 2017 - פרס קיפוד הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר, שרבר
• 2017 - פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הקולנוע ירושלים, מות המשוררת
• 2015 - פרס קיפוד הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר, הטווס מסילואן
• 2015 - מועמדת לשני פרסי מדיה של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה לקידום נראות להט"בית
• 2012 - זכייה בציון לשבח על משחק ייחודי בפסטיבל עכו, הטווס מסילואן

מדיה וקבצים בנושא סמירה סרייה בוויקישיתוף

• סמירה סרייה, ברשת החברתית אינסטגרם
• סמירה סרייה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• Samira - Coming Out blog
• ראיון עם מירה עווד, מירה.נט, ערוץ 33, 5 באפריל 2013
• Nation Monsters and Super Queers
• סמירה סרייה בראיון אישי מאוד, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי״, ספטמבר 2021.

• דפנה לוי - שיחה עם גליה עוז, דרור בורשטיין, מעין רוגל וסמירה סרייה - על זיכרונות, מוות ואבל, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 19 ביוני 2023