גרף המשווה בין מחקרי סמיות כפולה שונים שבחנו השפעת צבע מאכל על ילדים
סמיות כפולה (באנגלית: Double-blind, לפי האקדמיה ללשון העברית: דּוּ־עָלוּם[1]) היא שיטה מחמירה לעריכת ניסויים מדעיים, שמטרתה להפחית במידת האפשר את ההטיות הסובייקטיביות המודעות והבלתי מודעות העלולות לנבוע מכך שהמדען והנחקר (במקרה של נחקר אנושי) יודעים את מטרות הניסוי ואת מרכיביו.
בניסוי סמיות כפולה, החוקרים והנחקרים כאחד אינם יודעים מי מהנחקרים משתייך לקבוצת הניסוי (שבה מחולל המדען שינוי יזום ומשמעותי) ומי לקבוצת הביקורת (שבה המדען לא עורך שינוי). רק לאחר סיום הניסוי וניתוח התוצאות מתבררת השייכות לקבוצות אלו. באופן זה מוקטנת השפעתן של דעות קדומות, שיפוט מוקדם, קטיף דובדבנים, הטיית אישור, תוצא הפלצבו ורמזים גופניים (אף בלתי מודעים, ראו הנס החכם). השמה אקראית לקבוצות הביקורת והניסוי חיונית, והמפתח המשייך כל משתתף בניסוי לאחת הקבוצות נשמר על ידי צד שלישי עד גמר הניסוי.
ניסויים המבוקרים על ידי מחשב נחשבים גם הם לעיתים לניסויים בסמיות כפולה, שכן לתוכנת המחשב אין הטיה כלשהי (אלא אם כן התוכנה מבוססת בינה מלאכותית), כבמבחן ABX (אנ').
