התכנים המצויים בחלק הסמוך למודע של האדם, כוללים זכרונות של אירועים אישיים, מידע שנצבר לאורך החיים (למשל הידע לגבי משמעותן של מילים), ידע לגבי מיומנויות נרכשות (למשל סדרת הפעולות לקשירת שרוכינעליים או לנהיגה במכונית), מידע שהאדם חש שנמצא "על קצה הלשון", ועוד. ברגע שמיומנויות מסוג זה נרכשות, הן בדרך כלל מבוצעות מחוץ להכרה המודעת, אך תשומת לבו של האדם יכולה להיות מופנית אליהם בקלות יחסית, או עם מאמץ מנטלי מסוים, לכשירצה בכך. על פי המודל הפרוידיאני, התכנים בסמוך למודע אינם מודחקים, כפי שמתרחש במקרה של תכנים קשים להתמודדות שמודחקים אל הלא-מודע, ולכן תכנים שבסמוך למודע זמינים בקלות להיזכרות והעלאה למודע.
תפקיד נוסף שממלא הסמוך למודע, על פי המודל, הוא תפקיד של צנזור - זהו החלק בו רעיונות לא רצויים עוברים אל הלא-מודע, בעוד תכנים נוחים להתמודדות נותרים זמינים למודעות ברובד הסמוך למודע או המודע.
למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,[1] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[2] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.[3][4]
