PROFILPELAJAR.COM

סמואל לנגלי
Samuel Pierpont Langley
לידה	22 באוגוסט 1834; רוקסברי, ארצות הברית
פטירה	27 בפברואר 1906 (בגיל 71); אייקן, ארצות הברית
ענף מדעי	אסטרונומיה, תעופה, פיזיקה
מקום קבורה	Forest Hills Cemetery
מקום לימודים	תיכון בוסטון אינגליש; Boston High School ;
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת פיטסבורג; Allegheny Observatory; האקדמיה הימית של ארצות הברית; סמית'סוניאן ;
פרסים והוקרה	Honorary Fellow of the Royal Society Te Apārangi; המדליה המלכותית; היכל התהילה הלאומי של התעופה (1963); פרס פייר ז'נסן (1898); חבר זר של החברה המלכותית (12 בדצמבר 1895); מדליית ז'נסן (1893); מדליית הנרי דרייפר (1886); פרס רומפורד (1886); מדליית רמפורד (1886) ;
תרומות עיקריות
חתימה

סמואל פיירפונט לנגלי (באנגלית: Samuel Pierpont Langley, נולד ב-22 באוגוסט 1834, רוקסברי (Roxbury, כיום חלק של בוסטון), מסצ'וסטס, הלך לעולמו ב-27 בפברואר 1906, אייקן (Aiken), דרום קרולינה), היה פיזיקאי, אסטרונום, ממציא וחלוץ תעופה אמריקני. לנגלי היה המזכיר, השלישי במספר, של המכון הסמיתסוני. על פי דעות מסוימות, היה הראשון לטוס בכלי הכבד מן האוויר, והקדים בכך את האחים רייט, אלא שכלי הטיס שבנה, היה חסר יכולת ניהוג.

ביוגרפיה

סמואל לנגלי התחנך בילדותו ובנעוריו בבתי ספר יוקרתיים בבוסטון. לאחר מכן הפך לעוזר מחקר במצפה הכוכבים של מכללת הרווארד. בהמשך עבר אל האקדמיה הימית של ארצות הברית, לכאורה כפרופסור למתמטיקה (אם כי לא החזיק בתואר אקדמי), ולמעשה כדי לשקם את מצפה הכוכבים המקומי. בשנת 1867 לנגלי נתמנה למנהל מצפה הכוכבים שבאלגני (Allegheny), פנסילבניה, אשר היה במצב מעורער, ותרם רבות לשיפור מצבו של המצפה. הישגיו נבעו לא מעט מהצלחתו בגיוס כספים, הן כתוצאה מקשריו האישיים, הן מן השימוש אשר נעשה במצפה הכוכבים לקביעת זמן מדויק עבור גורמים שונים, צורך אשר נעשה נפוץ יותר ויותר באותם ימים. בין היתר, המצפה שיגר ברשת הטלגרף אות זמן מדויק עבור רשת הרכבות הצפון אמריקנית. פרט למאמצים בתחום המימון, לנגלי הקדיש זמן רב למחקרים אסטרונומיים, ובייחוד למחקר השמש, בפרט כתמי השמש. בשנת 1886, לנגלי קיבל, כאות הוקרה על מחקריו האסטרונומיים, את מדליית הנרי דרייפר, הראשונה שהוענקה אי פעם. כן נתמנה לפרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת מערב פנסילבניה (כיום אוניברסיטת פיטסבורג). לנגלי החזיק בתפקיד אחרון זה עד 1891. במקביל, בשנת 1887, לנגלי התמנה למזכיר, השלישי במספר, של המכון הסמיתסוני, וכיהן בתפקיד זה עד למותו ב-1906. בשנת 1878, לנגלי המציא את הבולומטר, מכשיר למדידת עוצמת קרינה. בשנת 1890, במסגרת מכון זה, הקים לנגלי את המצפה האסטרופיזי הסמיתסוני, מכון מחקר בתחומי האסטרופיזיקה הממוקם בקיימברידג' (מסצ'וסטס). הודות לתרומתו לתחום האסטרונומיה, בשנת 1898, לנגלי זכה בפרס ז'יל יאנסן (Jules Janssen), הפרס הגבוה ביותר של האגודה האסטרונומית הצרפתית.

מחקריו בתחום התעופה

החל משנות ה-80 של המאה ה-19 לנגלי הקדיש זמן ומרץ רבים לתחום התעופה. את ניסוייו הראשונים לנגלי ערך באמצעות מודלים מוקטנים, אשר הונעו תחילה באמצעות גומי, ואחר כך, באמצעות מנועי קיטור זעירים. כן התקין, לצורך ניסוייו, מעין מנהרת רוח. בין השנים 1894 ו-1896 הוא בנה דגמים מוקטנים של מטוסים בלתי מאוישים. ב-6 במאי 1896 הצליח אחד הדגמים לטוס למרחק של כ-700 מ' ואחר כך למרחק של כק"מ. ההזנקות נעשו באמצעות מעוט (קטפולטה), אשר הותקן על סירה אשר שטה בנהר הפוטומק. הצלחותיו של לנגלי והמוניטין שלו הניעו את משרד ההגנה האמריקני להעניק ללנגלי 50,000 דולר (ערך הדולר היה גדול אז בערך פי 30 מאשר בימינו), למימון המשך המחקר. המכון הסמיתסוני הוסיף, מצידו, עוד 20,000 דולר.

לנגלי עמד במחקריו על הצורך במנוע בעל הספק גבוה, מצד אחד, וקל משקל, מצד שני. אחד מאנשי צוותו של לנגלי, מהנדס המכונות צ'ארלס מאנלי (Manly ,1927-1876), פיתח מנוע שהפיק 52 כוח סוס, ושקל פחות ממאה קילוגרמים, דבר שהיווה זינוק טכנולוגי מרשים באותה העת (אותו מנוע הותקן לימים במטוסים, במשך העשורים הבאים).

בשנת 1903, לנגלי בנה כלי טיס מאויש בעל שני זוגות כנפיים, האחד מאחורי השני. ב-7 באוקטובר 1903, שיגר לנגלי את המטוס, באמצעות מעוט, מרפסודה על נהר הפוטומק, מיקום שנבחר בזכות הרוחות החלשות שנשבו בו. הטייס היה צ'ארלס מאנלי, מתכנן המנוע. כשהוזנק המטוס, אחת הכנפיים פגעה במעוט, נשברה, והמטוס התרסק לתוך הנהר. צ'ארלס מאנלי נחלץ בשלום, והשתתף כטייס בניסוי חוזר, שנערך כחודשיים אחר כך. זו הפעם, התפרק המטוס כולו, וגם הפעם מאנלי נחלץ. בכל מקרה, אפילו היה הניסוי מצליח, המטוס שבנה לנגלי חסר היה כושר ניהוג. כישלונות אלה, וביקורת שהופנתה על מה שכונה "בזבוז כספי ציבור", אשר נלוותה לאותם כישלונות, הניעו את לנגלי לחדול. בכל זאת, עוד זמן רב אחר כך, טען המכון הסמיתסוני כי לנגלי בנה את המטוס הראשון המסוגל לטוס, והסיר טענה זו רק לאחר שנים רבות. בשנת 1914, גלן קרטיס, בניסיון לערער את זכויות הפטנט מהן נהנו האחים רייט, הטיס בהצלחה את מטוסו של לנגלי. עם זאת, בשל השינויים הרבים אשר בוצעו במטוס, לא הוכרה זכות הראשונים של לנגלי.

שארית חייו ומותו

לנגלי סבל משני התקפי שבץ, בנובמבר 1905 ובפברואר 1906, כאשר השני שביניהם גרם למותו.

לקריאה נוספת

Selling the True Time: nineteenth-century timekeeping in America, by Ian R. Bartky, Stanford University Press, 2000
"Vita ed opere dell'astronomo e costruttore aeronautico Samuel Pierpont Langley", by Giuseppe Ciampaglia. Rivista Storica; Gennaio 1996.
A Dream of Wings: Americans and the Airplane, 1875-1905, by Dr. Tom D. Crouch, W. W. Norton, 1981
Taking Flight: Inventing the Aerial Age, from Antiquity through the First World War, by Dr. Richard P. Hallion, Oxford University Press, 2003
Wilbur and Orville: A Biography of the Wright Brothers, by Fred Howard, Dover, 1987
A Heritage of Wings, An Illustrated History of Naval Aviation, by Richard C. Knott, Naval Institute Press, Annapolis, Maryland, 1997
Aviation, The Pioneer Years, edited by Ben Mackworth-Praed, Studio Editions, Ltd., London, 1990
Winged Shield, Winged Sword: 1907-1950: A History of the United States Air Force, by Bernard C. Nalty, University Press of the Pacific, 2003
To Conquer The Air—The Wright Brothers and the Great Race for Flight, by James Tobin, Free Press, division of Simon & Schuster, 2003