סַלְעִית קַפְרִיסָאִית (שם מדעי: Oenanthe cypriaca) היא ציפור מהסוגסלעית, ששויך בעבר למשפחת הקיכליים, אך כיום מקובל להגדירו כחלק משפחת החטפיתיים.
בישראל היא חולפת נדירה למדי אך קבועה, בנדידת הסתיו, בעיקר מסוף אוקטובר עד תחילת נובמבר; ובאביב, במרץ. אתרים מומלצים לצפייה הם חופי הים התיכון, בעיקר חוף תל ברוך, ואזור אילת.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה
בעבר התייחסו אליה כאל תת-מין של סלעית שיחים, אך Sluys and Van den Berg (1982) [3] טענו כי היא ראויה למעמד מין מלא, על בסיס הבדלים בביומטריה ובמיוחד בשירה, והיעדר דו צורתיות זוויגית בניצויים של הקפריסאית.
שם הסוג Oenanthe נגזר מהמילים ביוונית העתיקהoenos (οίνος), "יין" ו-anthos (ανθός), "פרח". זה מתייחס לחזרתה של הסלעית האירופית ליוון באביב בדיוק בזמן פריחת הגפנים. שם המין הספציפיcypriaca מלטינית ומשמעותו - קפריסאי.[4]
הסלעית הקפריסאית מאכלסת מגוון רחב של בתי גידול, הכוללים קרחות יערות אורנים הרריים, גבעות והרים עם אדמה פתוחה ועצים מפוזרים, קרקע סלעית שבורה, שפלה פתוחה טבעית ומעובדת, חורש ומטעים, גנים, אזורי תעשייה ופרברים ומתחמי בתים. השירה מושמעת מנקודות הגבוהות יחסית לסלעיות, בדרך כלל בגובה של 5 עד 10 מטרים מעל פני הקרקע. היא מקננת לעיתים קרובות ביערות, בניגוד לסלעיות אחרות (Oliver 1990[8] הציע כי היא תופסת את הנישה האקולוגית הנתפסת במקומות אחרים במערב האזור הפלארקטי על ידי חכלילית עצים). זהו המין האווירי ביותר בקרב הסלעיות במערב האזור הפלארקטי, היא משתמשת לעיתים קרובות בטקטיקות ציד כמו לכידה אווירית וגם מארב-הסתערות. עבודות מחקר אחרונות מצביעות על הבחנה אקולוגית בין סלעית קפריסאית לסלעיות אירופיות נודדות וסלעיות קיץ. ביחס לבנות סוגה סלעית קפריסאית משתמשת יותר באוויר ותופסת יותר בתי גידול מיוערים, אך זקוקה עדיין למרחב מינימלי של אדמה פתוחה או חשופה, ולמינימום של צמחיית שיחים או עצים גבוהה (Randler et al. 2009[9]).
קינון
עונת הקינון נמשכת מאפריל עד יולי. הקן בצורת כוס רופפת ומגושמת של עשבים ושורשים, ומוצב נמוך בתוך חור בגדת אדמה, חומת אבן או בוץ, מרפסת, שולי הדרך, עץ, מאחורי קליפה רופפת של אקליפטוס או מתחת לאבן. לעיתים הוא ניצב גם במערה או באתר מלאכותי, כגון צינור מתכת, קופסת שימורים ריקה, עציץ, מדפים או ארגז קן. התטולה מורכבת מארבע עד חמש ביצים.[10]
בישראל
הופעתה איננה קבועה. יש עונות נדידה בהן היא בקושי נראית בארץ, בעוד שבאחרות מופיע גל קטן. מדי כמה שנים מתקיים בישראל אירוע התפרצות נדידה, ואז נרשמות תצפיות של כמויות יוצאות דופן, כמו במרץ 2012 - אז נראו פרטים רבים באזור אילת ודרום הערבה ובסוף אוקטובר 2015 - אז נספרו למעלה מ-80 פרטים (מספר שיא היסטורי בתולדות הצפרות בישראל) לאורך חופי הים התיכון.[2]
תיאור
זוהי סלעית קטנה יחסית באורך 14–15 ס"מ ומשקל של כ-20 גרם. היא בעלת גב ולרוב גם כיפה כהים. חלקיה התחתונים בגוון חולי-כתמתם. כנפיה קצרות וראשה גדול ומעוגל עם מקור עדין. העל-שת לבן אבל מצומצם יותר ביחס לסלעית שיחים, אליה היא דומה מאוד, אך לרוב הקפריסאית כהה ממנה ובעלת גוונים חמים יותר. בנוסף, יש לה מעט יותר שחור על הזנב, הגב ועל הראש. הזוויגים דומים במראה, עובדה שתועדה לראשונה על ידי כריסטנסן (1974).[11] מחקר משנת 2010 מצא שסלעית קפריסאית שונה מסלעית שיחים בארבעה עשר תווים מורפומטריים חיצוניים.[7]
קולות
השירה ייחודית, ושונה מאוד מזו של סלעית שיחים, ונשמעת כשל חרקים. היא מורכבת מסדרה של פרצי זמזום גבוהים.[12]
גודל האוכלוסייה באמצע שנות ה-90 נאמד ב-3,000–7,000 זוגות, אך בשנות ה-2000 ההערכה תוקנה באופן דרמטי ל-90,000–180,000 זוגות, כשהמספרים נחשבים ליציבים.[13]
^Ronald Sluys, Martin van den Berg (1982 )On the Specific Status of the Cyprus Pied Wheatear Oenanthe cypriacaOrnis Scandinavica, Vol. 13, No. 2, pp. 123–128
^ 12Marc I. Förschler, Christoph Randler, Jochen Dierschke & Franz Bairlein, 2010.
^Oliver, P. J. (1990) Observations on the Cyprus Pied Wheatear Sandgrouse 12:25–30
^Randler, C.,Teichmann, C., & Pentzold, S. (2009) Breeding habitat preference and foraging of the Cyprus Wheatear Oenanthe cypriaca and niche partitioning in comparison with migrant Oenanthe species on Cyprus.
.jpg)
_juvenile.jpg)
_juvenile_2.jpg)
_juvenile_sub_adult.jpg)
