ביצירות אמנות אחרי הרנסאנס מתוארת סלנה לרוב כאשה יפהפייה חיוורת פנים, במרכבה כסופה רתומה לשור נושא בעול או לצמד סוסים. לעיתים קרובות הוצגה רוכבת על סוס או פר, לבושת גלימה, ראשה עטור בסהר ובידה לפיד.
מיתוסים
בשושלת השמיימית הקדם-אולימפיאנית המסורתית, הליוס, השמש, הוא אחיה של סלנה. לאחר שאחיה מסיים את מסעו בשמים, מתחילה סלנה את מסעה עם בוא הליל. אחותה אאוס היא אלת השחר.
כיוון שסלנה מוזגה לארטמיס, כותבים מאוחרים יותר התייחסו אליה לעיתים כבתו של זאוס, כמו ארטמיס, או כבתו של פאלאס הטיטאן. ב"המנון להרמס" היא מתוארת כ"סלנה הבהירה, בתו של פאלאס, בנו של מגמדס".
המשורר אפולוניוס מרודוס תיאר את אהבתה של סלנה לבן האנוש יפה התואר אנדימיון מאסיה הקטנה (בגרסאות שונות הוא תואר כרועה, צייד או מלך). הוא היה כה יפה עד כי סלנה ביקשה מזאוס להעניק לו את מתנת האלמוות כדי שלא יזדקן לעולם. בקשת הרשות שלה מזאוס חושפת את העובדה שהסיפור הוא גלגול אולימפיאני של מיתוס קדום יותר: קיקרו תיאר את אלת הירח כפועלת באופן אוטונומי.
בגרסה שונה אנדימיון החליט לחיות לנצח כשהוא ישן. בכל לילה גלשה סלנה במורד הר לטמוס והתאחדה עם אהובה. לסלנה היו חמישים בנות מאנדימיון, בהן נקסוס.
על פי ה"המנון לסלנה" היא ילדה לזאוס את פנדיה, הירח במלואו. לפי מספר מקורות גם האריה מנמאה היה צאצא שלה. גם פאן היה מאהבה; הוא פיתה אותה בהיותו עטוף בעור כבש[2] ונתן לה עול של שור לבן שרתום למרכבה בה היא מוצגת בתבליטים, כשצעיפה מתנופף ברוח מעל ראשה ככיפת השמים.
הדמותה של לנפיר בסדרת ספרי הפנטזיה "מחזור כישור הזמן" של רוברט ג'ורדן עוצבה בהשראת סלנה, והיא אף משתמשת בשם "סלין" לעיתים. היא מכונה "בת הלילה" וסמלה הוא ירח וכוכבים.
ללהקה הפינית "סונטה ארקטיקה" יש שיר בשם "סלנה שלי" המתייחס למיתוס סלנה ואנדימיון.
בסדרת האנימה "Sailor Moon" הדמות הראשית היא הנסיכה סרנטי (על שם ים סרנטיני שעל הירח) או סלנטי, המוצגת כצאצאית של סלנה. אהובה מכונה "הנסיך אנדימיון" והחתולה-המדריכה שלה נקראת "לונה".
"סלנה" היא ספינת חלל במשחק הפלייסטיישן "Einhänder".
בסדרת האנימציה "הגרגוילים" מבית וולט דיסני, "לונה" ו"סלינה" הן שתיים משלוש האחיות הנורניות שדמויותיהן ממזגות מיתוסים שונים, לרבות מהמיתולוגיה היוונית ומהנורדית.