השם ברומנית של המחוז ושל האזור ההיסטורי "סלאז'" מקורו בשמו ההונגרי – סילאג' (Szilágy), שמובנו "עמק הבוקיצות" – הוא מורכב מהמילים ההונגריות:"סיל" (szil) = בוקיצה ו"אג'" (ágy) = מיטה, אפיק.[1]
היסטוריה
האזור יושב על ידי בני אדם מתקופות מאוד מוקדמות. כאן, במויגרד נתגלה מטמון הזהב המסיבי העתיק ביותר ברומניה, שמשקלו 780 גרם. הוא שרד מהתקופה הנאוליתית וכולל פסלי אלים אנתרופומורפיים, סמלי הפוריות.
נתגלו בכל המחוז שרידי יישובים דאקים, בסך הכל 14 מטמוני מטבעות וקישוטי כסף דאקיים. דרך המחוז עבר בימי קדם מסלול מסחר הידוע בשם "דרך המלח" ,דרכו הובל מלח מעומק טרנסילבניה ועד למרכז אירופה. יישוב דאקי חשוב נמצא במויגרד (בימי קדם - פורוליסום), ששכן על גבעת מויגרד או מגורה מויגראדולוי. הוא מוזכר על ידי קלאודיוס תלמי בספרו "גאוגרפיה".
אחרי הכיבוש הרומי והתארגנות הפרובינקיה הרומית דאקיה הרומאים קבעו על ההר מסש את ה"לימס" -הגבול - הצפון-מזרחי של האימפריה. לימס זה הפריד את שטחי הפרובינקיה דאקיה ומהאזור שנותר לא כבוש, של הדאקים החופשיים.
היו קסטרי רומאיים גם ביישובים בוצ'ום, רומיטה (קרטינאי), טיהאו, סוטורו (אופטטיאנה) ורומנאש (לארגינה).
הכרוניקות הביזנטיות וכרוניקת "גסטה הונגרורום" (מעשי ההונגרים) של אנונימוס מזכירים לראשונה את נוכחות הרומנים (ואלכים) במקומות אלה, את הישויות המדיניות שלהם (הוויבודויות של ג'לו ומנומורוט) וגם מתעדים לראשונה את קיום היישוב זילוק או זלאו.
היסטוריונים הונגרים חולקים על אמנותה של הכרוניקה של אנונימוס.
ההיסטוריה של המחוז חופפת את זו של אזור פרטיום וטרנסילבניה.
בימי הביניים דרך שטחו של המחוז של ימינו, עברו כמה מדרכי המסחר החשובות שחיברו את מרכז טרנסילבניה עם מערב אירופה:"דרך המלח" ו"דרך הסוחרים". כאן הוקמו על ידי מלכי הונגריה גם ביצורים ראשונים להגנת טרנסילבניה.
כמה מהמלומדים והמנהיגים הפוליטיים החשובים של האוכלוסייה הרומנית בתקופה המודרנית - סימיון ברנוציו, אלכסנדרו פאפיו אילריאן, גאורגה פופ דה בסשט ויוליו מאניו היו ילידי המחוז.
בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1876 הוקם לראשונה מחוז - "רוזנות" בשם סילאג' מאיחוד המחוזות קראסנה (שבירתו הייתה סובצ'טאטה ואחר כך שימלאו סילבאניי) ומרכז סולנוק (שבירתו הייתה זאלאו) והוספת שטחים מהמחוזות דובוקה ואגרג'. בשנת 1910 שטח המחוז סילאג' היה 3,815 קמ"ר ובירתו הייתה זלאו (בהונגרית - זילה).
בשנת 1919 המחוז עבר בפועל לשליטת רומניה, מ-1920 גם מבחינה חוקית בהתאם להסכם השלום בטריאנון. תכתיב וינה משנת 1940 החזיר אותו לשליטת הונגריה של הורטי בערך באותם הגבולות. בסיום מלחמת העולם השנייה נכבש האזור על ידי הצבא הסובייטי ביחד עם הצבא הרומני והשטח הוחזר לרומניה, בהתאם להסכמי השלום.
בימי השלטון הקומוניסטי אחרי המלחמה המחוז בוטל ושטחו חולק בין "אזורים" יותר גדולים -בעיקר אזורי קרישאנה וקלוז'.
המחוז סלאז' שהוקם מחדש על ידי שלטונות רומניה הקומוניסטית בשנת 1968 כולל את מרבית השטח של המחוז סילאג' הישן, להוציא כמה שטחים בצפון-מערב שנכללו במחוז סאטו מארה ובצפון מזרח - שנכללו במחוז מרמורש.
גאוגרפיה
נוף
מחוז סלאז' נמצא באזור התפר בין הרי הקרפטים המזרחיים והרי הקרפטים המערביים הרומנים, אזור הנקרא
"הרמה הסומשית" (ברומנית - Platforma Someșană "פלטפורמה סומשאנה") לפי שם הנהר סומש (בהונגרית -סמוש)
מבחינת נופים, המחוז הוא אזור של גבעות ובקעות לאורך הנהרות אלמש, אגריז', סומש, קרסנה וברקאו.
בדרום-מערב קיימים גם הרים - שני הענפים הצפוניים של הקרפטים המערביים הרומנים עם הרכס מסש ופסגת מגורה פריאי (Măgura Priei) (996 מ') ורכס פלופיש עם פסגת מגורה מארה' (Măgura Mare) (918 מ').
הבקעות מפוזרות ברחבי המחוז והן אזורים חקלאיים שבהם מתרכזים יישובים רבים.
הידרוגרפיה
הנהרות מפוזרים באופן אחיד על כל שטח המחוז, עם מעט אגמים טבעיים. לעומת זאת מתהווים יותר ויותר תכופות אגמים מלאכותיים. הנהרות החשובים של המחוז הם סומש, קרסנה, בקראו (Barcău), אלמש, אגריז' וסלאז'. במחוז נמצא גם מאגר המים של הסכר ורשולץ על נהר קרסנה.
אקלים
המחוז ניתן בהשפעתם הישירה של מסות האוויר מן המערב. האקלים השולט הוא ממוזג יבשתי.
תנועות מסות האוויר בגבהים, הנוף באמצעות צורותיו וגובהו, יוצרים הבדלים אקלימיים בין מערב המחוז ולמזרחו, ומצד שני, בין היחידות הגאו-מורופולגיות. הטמפרטורות הממוצעות השנתיות הן בין C° 8–9.
בחלקו הגדול של המחוז, כשהיוצא מן הכלל הוא בהרי מסש ופלופיש, וכן בגבעות הגבוהות סימישנה-גרבואו, שבהם הטמפרטורות הממוצעות השנתיות הן בין C° 6–8.
המשקעים הממוצעים השנתיים מונים 600–800 מילימטרים. הערכים הגבוהים ביותר במחוז הושגו בהרי מסש ופלופיש, ופחות מכך בבקעת אלמש - אגריז' ובעמק הסומש.
בשנת 2002 חיו במחוז סלאז' 248,407 תושבים עם צפיפות של 64/קמ"ר. ב-50 השנים האחרונות מספר התושבים ירד באזור זה, שהוא בעל רוב כפרי. גם בימינו כ-60% מהאוכלוסייה גרה בכפרים ורק 40% בערים.
בשנת 2002 ההרכב האתני של האוכלוסייה היה כדלקמן: 71.23% רומנים, 23.04% הונגרים, 5.05% צוענים ו-0.55% סלובקים.
באוקטובר 2011 אוכלוסיית המחוז סלאז' מנתה 224,384 תושבים עם צפיפות של 58 תושבים קמ"ר. ברמה ארצית היה אחד המחוזות עם המספר הקטן ביותר של תושבים.
[4]
רק 39.3% מהאוכלוסייה (88,259 תושבים) התגוררה בערים ו-136,125 באזורים הכפריים. .
כלכלה
הכלכלה מתאפיינת בשילוב של חקלאות ותעשייה.
החברות העיקרית הפועלות במחוז הם:"טנאריס", "מישלן", "חנה כלים"(עם פרק תעשייה בנושפלאו), "יורו אקטיב" (מסחר דלק), "טרייד אוונגרד", "פלורל קומרס".
תעשייה
במחוז פועלים מפעלים לתעשייה קלה, ייצור מכונות וציודי תעשייה, מזון, רהיטים.
במיוחד מצטיין ענף ייצור הצינורות (חברת "טנאריס")
חקלאות
בסוף שנת 2014 השטח החקלאי של המחוז היה 2,389,500 דונם מתוכו - 1,205,590 דונם שטח מעובד,
743,400 דונם כרי מרעה, 366,590 דונם שטחי חציר ו 73,920 דונם כרמים ופרדסים.
ב-2015 נספרו במחוז סלאז' 30,850 ראשי בקר, 64,985 חזירים, 375,232 כבשים ועזים, 806,436 עופות ו-33,550 כוורות דבורים .
התוצרת החקלאית כוללת בעיראק דגן, תפוחי אדמה, וירקות. בין הפירות במקום הראשון ממוקמים תפוחי העץ, אחר כך שזיפים, דובדבנים, דובדבנים חמוצים.
בתוצרת שמקורם בבעלי החיים במקום הראשון נמצא חלבפרה ותאו, ואחר כך הצמר והדבש.[5]
מנהל ופוליטיקה
בראשות המחוז סלאז' עומדת מועצת המחוז המורכבת מ-30 חברים ("יועצים"). בעקבות הבחירות המקומיות ב-2020, יושב ראש מועצת המחוז הוא דינו ינקו-סלז'אנו (המפלגה הלאומית ליברלית), הפרפקט הוא תומה דן.
הרכב מועצת המחוז הוא כדלהלן: