בגאולוגיה, סימה הוא חלקו התחתון של קרום כדור הארץ שסלעיו עשירים בצורן ובמגנזיום. המונח הוא הלחם של Si – התחילית של סיליקון, ו-Ma – התחילית של מגנזיום. לעיתים קרובות משמש סימה להגדרה גאוכימית של קרום אוקייני בזלתי, המתאפיין בהרכב זה.
צפיפותו של הסימה (2,800–3,300 ק"ג למ"ק) גבוהה מזו של הסיאל (2,700–2,800 ק"ג למ"ק), בעיקר בשל דלות באלומיניום ועושר במגנזיום ובברזל. עם זאת, אין גבול מוחלט בין השניים, אלא מעבר הדרגתי מסלעים בצפיפות נמוכה לסלעים בצפיפות גבוהה ככל שמעמיקים.
ויקטור קונרד, סייסמולוגאוסטרי בן המאה ה-19, הגדיר תחום אי רציפות בעומקים של 15–20 ק"מ בקרום יבשתי על פי הבדלים במהירות מעבר גלים סייסמיים. לתחום זה, הנקרא על שמו – תחום אי הרציפות קונרד – קמה התנגדות החל משנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר גאולוגים ערערו על טבעו ועל קביעתו של קונרד. כמו כן, קיומם של אזורי התכה והיווצרות מאגמה בקרום היבשתי עשויים להסביר את ההבדלים במהירות הגלים הסייסמיים אותם תיעד קונראד. במקום תחום אי הרציפות קונרד נקבע בין השניים גבול שרירותי, בצפיפות של 2,800 ק"ג למ"ק.
