סיוון מלכיאור

סיוון מלכיאור
סיוון מלכיאור
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1951
שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1991 (בגיל 40 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל, שוודיהשוודיה שוודיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיוון מלכיאור (נולד Sven Purumark) (19511991) היה פעיל לזכויות ההומוסקסואלים בישראל, יושב ראש האגודה לשמירת זכויות הפרט ופעיל של הקהילה הגאה בישראל במחצית השנייה של שנות ה-70.

ביוגרפיה

מלכיאור נולד בשוודיה כסוון פורומרק (Furumark). הוא היה בנו של הארכאולוג פרופ' ארנֶה פורומארק מנישואיו השניים. מלכיאור עלה לישראל כנער בשנות ה-60, ולאחר עלייתו בחר לעצמו את השם סיוון מלכיאור.

עם הקמת האגודה ל"שמירה על זכויות הפרט" (שלימים הפכה לאגודת הלהט"ב) בשנת 1975 הצטרף לאגודה והיה חבר בוועד האגודה מראשיתו. באספה הכללית הראשונה שנערכה ב-29 בפברואר 1976 נבחר מלכיאור לתפקיד יו"ר האגודה, תפקיד אותו מילא עד פבר' 1977. בפבר' 1977 מלכיאור נבחר שוב כיו"ר הארגון, אך זמן קצר אחר כך הוא התפטר מתפקידו כיו"ר וכחבר וועד האגודה.[1] הוא חזר לכהן בוועד האגודה בין ינואר ליולי 1979.[2][3]

בנובמבר 1975 היה שותף למפגש בין חברי הוועד לח"כ שולמית אלוני ולמפגש עם היועץ המשפטי לממשלה פרופ' אהרן ברק. מטרת הפגישות הייתה לקדם את ביטול האיסור הפלילי על יחסי מין "שלא כדרך הטבע", לבטיח את הלגיטימיות של האגודה עצמה ולשפר את היחס של משטרת ישראל להומואים באזורי שיטוט (קרוזינג).[4] מלכיאור גם היה שותף לארגון תוכנית מיוחדת של "השעה השלישית" בהנחיית פרופ' ירמיהו יובל שעסקה באופן ראשוני בבעיות בהן הומואים נתקלים בחברה ואשר שודרה ב-2.2.1976[5].

יש טענות שכבר ב-1974 מלכיאור ארגן את מצעד המסיכות בכיכר מלכי ישראל. כעשרים הומוסקסואלים חבשו מסכות ודרשו מהמדינה שוויון זכויות, אך רובם חבשו מסכות בשל חשש מחשיפה שתגרום לפיטוריהם. מלכיאור היה בין הבודדים שצעדו ללא מסכה. כיום אפשר לתאר פעילות זו כמצעד הגאווה הראשון בישראל. הוא היה היחיד שהעז להתראיין לאחר ההפגנה בפנים חשופות לערוץ הראשון.[6] קיום אירוע כזה טרם הקמת האגודה דורש אימות, וגם הטענה שהוא רואיין בטלוויזיה דורשת בדיקה.

ביולי 1979 התקיימה ההפגנה הלהט"בית הראשונה בישראל על רקע הניסיון להכשיל את קיום הכנס ההעולמי הרביעי של הומואים יהודיים. משתתפי הכנס שהגיעו ממדינות רבות והפעילים הישראליים התארגנו להפגנה שנערכה בכיכר רבין (מלכי ישראל דאז), כשבין המארגנים הישראלים היה גםסיוון מלכיאור. הה[7]וא ארגן הפגנה של הומוסקסואלים שסוקרה בהרחבה במבט לחדשות, כאשר היה בישראל רק ערוץ טלוויזיה אחד. אולם, ניסיונו זה לא עלה יפה והמושג לא הפך לשמיש. סיוון היה פעיל בעיקר למען זכויות ההומוסקסואלים והכרותו עם נשים לסביות החלה רק שהחל להיות פעיל באגודה לשמירה על זכויות הפרט.[8]

בשנת 1982 חזר לשוודיה, וחי עם בן זוג יהודי דתי, שהתאבד כשגילה שנדבקו שניהם באיידס. סיון מלכיאור נפטר בשנת 1991 ממחלת האיידס.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ריש גלי 10, מרץ 1977; ריש גלי 11, מאי 1977.
  2. ^ סיון מלכיאור, דמויות מפתח בתולדות האגודה
  3. ^ עלון מס' 5 של האגודה לשמירת זכויות הפרט, פבר' 1976; פרוטוקולים של ישיבות ועד האגודה לשמירת זכויות הפרט.
  4. ^ פרוטוקולים של ישיבות ועד האגודה לשמירת זכויות הפרט, נובמבר 1975-פברואר 1983.
  5. ^ עלון האגודה לשמירת זכויות הפרט מס' 5, פבר' 1976.
  6. ^ דני זאק, ‏צועדים אל הגאווה: מסע בזמן בסיפורים ובתמונות, באתר ‏מאקו‏, 7 ביוני 2012
  7. ^ שיחות שיובל יונאי והילה לביא ערכו את משתתפי הכנס;.
  8. ^ מתן תדמור, מגן העצמאות לנעימים ונעמות – התפתחות האגודה לשמירת זכויות הפרט